חזרה לקטלוג
מאת: ד"ר חמי רחמיאל
מבחנים משווים בינלאומיים צמחו החל משנות השישים ומשמשים כאמצעי מקובל להעריך את רמת החינוך במדינה מסוימת בהשוואה למדינות אחרות. מקובל לייחס למבחנים אלו מספר יתרונות, בינהם אובייקטיביות והעדר תלות פוליטית, עידוד קבלת החלטות מבוססת נתונים ותרומה לשקיפות ועידוד שיח ציבורי ביחס למצב החינוך. בעשורים האחרונים חרגו מבחנים אלו מתפקידם המקורי ככלי תומך מחקר פדגוגי אל עבר כלי תומך מדיניות בעל בולטות רבה בשיח הציבורי.
על המבחנים
מבחנים משווים בינלאומיים צמחו החל משנות השישים ומשמשים כאמצעי מקובל להעריך את רמת החינוך במדינה מסוימת בהשוואה למדינות אחרות. מקובל לייחס למבחנים אלו מספר יתרונות, בינהם אובייקטיביות והעדר תלות פוליטית, עידוד קבלת החלטות מבוססת נתונים ותרומה לשקיפות ועידוד שיח ציבורי ביחס למצב החינוך. בעשורים האחרונים חרגו מבחנים אלו מתפקידם המקורי ככלי תומך מחקר פדגוגי אל עבר כלי תומך מדיניות בעל בולטות רבה בשיח הציבורי. בהתאם לכך הופיעו מחקרים הבוחנים באופן ביקורתי את תפקידם הציבורי של מבחנים אלו. את הביקורת שתתואר בסקירה זו ניתן לקבץ תחת שלושה מימדים:
- העדר גיבוי אמפירי להנחות היסוד וההיגיון המנחה את תכנון וביצוע המבחנים.
- קשיים מתודולוגיים ליישום המבחנים באופן אמין ותקף.
- הטיה ורידוד השיח הציבורי וקבלת החלטות מדיניות (עקב הצגת ממצאים חלקית ומוטה).
