חזרה לקטלוג
מאת: פרופ' שירי לביא
בשני העשורים האחרונים, מערכות חינוך רבות בעולם המערבי הפכו למערכות המבוססות על עקרונות של מדידה, האמורים לאפשר הערכה אובייקטיבית של הישגי תלמידים ואחריותיות (accountability) של צוות בית הספר (בעיקר ההנהלה והמורים) לתוצאות המדידה (Falabella, 2020, וולנסקי, 2020). מדידת בתי הספר יוצרת מדרג של הצלחה בין בתי ספר: בין כאלו המדורגים גבוה – בתי ספר המזוהים כ"מצליחים" – ועד לכאלו המדורגים בתחתית ומזוהים כ"תת-משיגים". מערכות שונות משתמשות במונחים שונים לתיוג בתי ספר אלו, ומינוחים אלה משתנים עם הזמן.
בתי הספר מתוגמלים (או "נענשים") בהתאם להישגים שלהם במדידה, ויש ניסיון לשפר במהירות את ההישגים של בתי ספר תת-משיגים (Meyers & Sadler, 2018; Munoz-Chereau et al, 2022). כפי שמפורט בהמשך, ככלל, הקריטריונים לתיוג בתי ספר כתת-משיגים או ככאלו הזכאים/ראויים לסיוע לצורך שיפור הישגים, בדרך כלל מבוססים על הישגים במקצועות ליבה (בד"כ מתמטיקה ושפה), ובמדינות רבות גם על מדדי נוכחות ושימור תלמידים. במספר מדינות יש התייחסות גם לקריטריונים הקשורים להיבטים "רכים" של תפקוד בית הספר – כמו אקלים בית-ספרי או מיומנויות חברתיות-רגשיות של התלמידים (ראה למשל Munoz-Chereau et al., 2022). הבחירה היכן לסמן את הקו בין בתי ספר בעלי תפקוד נמוך לבין כאלו הזקוקים לסיוע מיוחד היא במידה מסוימת שרירותית (Meyers & Sadler, 2018) ומשתנה ממדינה למדינה, למעט מקרים שבהם יש דרישה להגדיר אחוז מסוים של בתי ספר כ"תת-משיגים" או "כושלים" (כמו למשל בארה"ב). החלקים הבאים של הסקירה מתמקדים בקריטריונים לזיהוי בתי ספר תת-משיגים (או שהם בעלי פוטנציאל להפוך לכאלו) במדינות שונות, תוך התייחסות קצרה לרקע למדיניות הזיהוי בארה"ב (עם דוגמאות מדרום קרולינה, וירג'יניה וקליפורניה), באנגליה, בצ'ילה, באונטריו (קנדה), בצ'כיה, ובישראל. לאחר מכן, יש התייחסות קצרה להשלכות הזיהוי של בתי ספר כתת-משיגים ולאלטרנטיבות אפשריות.
סקירת ספרות