חזרה לרשימה
שימוש בנתונים בתחום החינוך נתפס באופן נרחב כאמצעי חשוב לשיפור ההוראה ולשיפור הישגי התלמידים. אולם הנתונים הגולמיים בפני עצמם הם רק השלב הראשון בתהליך שסופו בקבלת החלטות. למורים, כמו לכל בני האדם, קיימות הטיות קוגנטיביות מסוגים שונים שעשויות להשפיע על האופן בו הם מפרשים את הנתונים, ועל ההחלטות המתקבלות על בסיס הנתונים. הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית מוקדשת לשני מאמרים שעוסקים בהשפעה של הטיות קוגנטיביות של מורים על הדרך שבה הם מפרשים את הנתונים. המאמר הראשון מראה כיצד מסגרות מחשבה לא־מודעות שרואות בתלמידים "משיגנים" או "לומדים", מביאות את המורים לפרשנות שונה של משמעות הנתונים, ועשויות לשמר את האמונות הקיימות או לחלופין להביא את המורים לפתח ולשכלל אמונות אלה. המאמר השני בוחן את האמונות של מורים לגבי ההסברים או הגורמים לתוצאות (טיב ההוראה או תכונות אישיות של התלמידים), וכיצד אמונות אלו עשויות להביא לשיפור ההוראה או לקפיאתה. שני המאמרים מראים את החשיבות הגדולה של מסגרות המחשבה הקיימות והבלתי־מודעות של מורים, ומצביעים על כך שפיתוח מודעות אצל מורים למסגרות מחשבה אלו תורם ליכולת לשנותן.
המלצות מרכזיות ליישום
- העלאת מודעות להטיות חשיבה בקרב מורים: לכל בני האדם יש הטיות מחשבתיות בלתי מודעות. הסבת תשומת ליבם של המורים לקיומן של הטיות אלו היא אמצעי חשוב לשיפור היכולת להשתמש בנתונים באופן מועיל.
- הבנת רקע התלמידים: מומלץ לעודד מורים לחשוב על מאפייני התלמידים בהקשרים רחבים ושונים, ולא להתמקד רק בציונים או בהצלחות קודמות. זה עשוי לשפר את ההבנה של צרכי הלמידה השונים ולגרום למציאות מציאותית יותר.
- עידוד חשיבה ביקורתית: מומלץ לעודד מורים לאמץ ספקנות בריאה כלפי האמונות הקיימות שלהם, לפתח פרוטוקולים לבחינת המודלים המנטליים שלהם ואת הייחוס של הסיבה והתוצאה שהם מבצעים. זה יכול לכלול סדנאות או פורומים שבהם המורים יוכלו לדון בפרשנויות שונות.
ראיית התלמידים כ"משיגנים" לעומת "לומדים"
אצל כל בני האדם, כולל מורים, יש הטיות קוגנטיביות מסוגים שונים. הפירוש של נתונים חדשים מושפע מהטיות אלו וגם משפיע עליהן. בתחום ההוראה, דפוסי המחשבה של מורים משפיעים על הדרך שבה הם מפרשים נתונים אודות תלמידיהם, ואילו פרשנותם לנתונים משפיעה בתורה על דפוסי המחשבה שלהם כלפי התלמידים. לצורך הבהרה, הכוונה כאן אינה לדפוסי המחשבה כלפי תלמידים ספציפיים, אלא לדרך בה תופסים מורים את התלמידים ואת תהליך הלמידה בכיתה באופן כללי.
במאמר שיתוקצר בעמודים הבאים בוחן אוסטין ג'נינגס את השימוש של מורים בנתונים המגיעים ממבחני הערכה תקופתיים בבתי הספר, ואת הדרך בה המידע המתקבל משתלב בתפיסות הקיימות של המורים אודות תלמידים, ומשפיע ומעצב את התפיסות הללו. המתודולוגיה שנוקט ג'נינג'ס היא שילוב של ראיונות עם טכנולוגיה של מעקב אחר תנועות עיניים, שנועדה לבחון את הטיות המחשבה הבלתי־מודעות של המורים.
כותב המאמר התבסס על מסגרת תיאורטית שלפיה נתונים חדשים יכולים להשתלב עם דפוסי המחשבה הקיימים בשלוש דרכים שונות: פיתוח (הנתונים החדשים מביאים לשכלול של דפוסי המחשבה הקיימים); שימור (הנתונים החדשים מחזקים דפוסי מחשבה קיימים); ומסגור מחדש (הנתונים החדשים מביאים לשינוי של מסגרות המחשבה). השאלה היא כיצד כל אחת משלוש אפשרויות אלו באה לידי ביטוי כאשר מורים מנסים לפרש נתונים גולמיים.
המחקר מצא שתי דרכים שבהן פירוש הנתונים משתלב עם דפוסי מחשבה קיימים על אופי התלמידים ועל דרך למידתם:
- תפיסת התלמידים כ"משגינים" (achievers): כשמורים תופסים את תלמידיהם בפרספקטיבה זו, פרשנותם לנתונים תתמקד בשאלה האם התלמידים השיגו רמה דרושה מסוימת או לא.
- תפיסת התלמידים כ"לומדים" (learners): כשמורים תופסים את תלמידיהם כך, פרשנותם לנתונים תתמקד בשאלה האם התלמידים בשלים ללמוד נושא חדש או לא.
כאשר מורים תופסים את התלמידים כ"משיגנים" קיבלו את הנתונים על תלמידיהם, הם פירשו את הנתונים כאינדיקציה לרמת ההישגיות של התלמידים. כאשר מורים תפסו את התלמידים כ"לומדים" הם השתמשו בנתונים כדי לחלק את הכיתה לקבוצות קטנות יותר של תלמידים לפי רמות, והתאימו את הוראתם לכל קבוצה. במקרה כזה הם עשויים היו לבחור להתרכז בתלמידים שלא רק שהתוצאות שלהם נמוכות, אלא שגם ההתקדמות שלהם הייתה איטית. למעשה, ובהתאם לכך, ריכזו את מאמצי ההוראה שלהם בתלמידים שרמת ההישגיות שלהם הייתה הנמוכה ביותר.
הכותב מצא שלוש דרכים בהן דפוסי המחשבה של מורים יכולים להיות באינטראקציה עם נתונים חדשים: הרחבה של מסגרות קיימות בהתבסס על פרשנויות נתונים חדשות, שימור מסגרות קיימות גם כאשר הם נתקלים בנתונים חדשים ועיצוב מחדש של המסגרות הקוגניטיביות בתגובה לתובנות חדשות שהושגו מפרשנות הנתונים.
מקורות
Jennings, A. S. (2023), Understanding students as achievers and learners: A mixed methods study of how frames shape, and are shaped by teachers’ interpretation of interim assessment data. The Elementary School Journal, 123 (4), 485-51.
הדרך שבה מורים נותנים משמעות לנתונים והשפעתה על שוויון
קיימת הסכמה רחבה שהשימוש בנתונים הוא כלי חשוב לשיפור ההוראה. על מנת להשתמש בנתונים באופן יעיל למטרת שיפור ההוראה, יש להביא בחשבון את הדרך שבה המורים עצמם מבינים את הנתונים. מחקרים שונים הראו שמורים עשויים לפרש את אותם נתונים בדרכים שונות למדי. במיוחד, דעות קדומות מודעות ולא מודעות של מורים כלפי קבוצות שנות באוכלוסייה עשויות להשפיע על הדרך בה הם מסבירים נתונים שהם נחשפים אליהם לגבי תלמידים מקבוצות אלו.
במאמר שיתוקצר להלן בוחנות הכותבות – מלאני ברטראנד וג'ולי מארש - כיצד מורים מעניקים משמעות (sensemaking) לנתונים הגולמיים. השאלה שסביבה נסוב המחקר היא כיצד תפיסות לא־מודעות של מורים לגבי קבוצות תלמידים מסוימות, כמו מהגרים או תלמידים בחינוך מיוחד, משפיעות על המשמעות שהם מיחסים לנתונים אודות תלמידים מקבוצות אלו. ביתר פירוט, המחקר בוחן היבט מרכזי של תהליך זה: כיצד מורים מסבירים את התוצאות של המבחנים - האם הן נובעות מטיב ההוראה שלהם או מכישורים פנימיים של התלמידים.
על מנת לענות על שאלה זו, ערכו ברטראנד ומארש מחקר במשך שנה בארבע חטיבות ביניים בארה"ב. כל ארבעת החטיבות הנהיגו מדיניות של עידוד המורים להשתמש בנתונים. המתודולוגיה כללה ראיונות עם המורים בחטיבות הביניים, קבוצות מיקוד בהשתתפותם ותצפיות של החוקרים על האינטראקציות בין המורים לבין מנהלים ומדריכים בתחום השימוש בנתונים.
המחקר בחן שאלה זו דרך שלוש עדשות שונות: השימוש בנתונים (כיצד הבנת הנתונים מביאה לפעולה); ייחוס סיבות ותוצאות (כיצד ההבנה של הגורמים לתוצאות קשורה למוטיבציה של המורים); ומתן משמעות (כיצד מורים מפרשים את הנתונים). שלוש השאלות האלו קשורות זו בזו ומשפיעות יחד על התהליך שבו מורים נותנים משמעות לנתונים ומגבשים תוכנית פעולה.
מחזור השימוש מורכב מארבעה שלבים. ראשית, הנתונים נאספים למשל באמצעות מבחנים. שנית, המורים מנתחים את הנתונים הגולמיים והופכים אותם למידע. שלישית, בשילוב ההבנה הקיימת שלהם והידע המקצועי שלהם הם הופכים את המידע לידע שלפיו אפשר לפעול; ורביעית, הם פועלים בהתאם. שלב המפתח כאן הוא השלב השלישי, שבו גם ההנחות הלא-מודעות של המורים באות לידי ביטוי.
בשאלת ייחוס הסיבות והתוצאות, הכותבים מציינים כי קיימים שלושה משתנים עיקריים בנוגע לייחוס: מוקד ההנעה (פנימי או חיצוני, תלמיד או מורה), יציבות (האם הסיבה לתוצאות היא קבועה או משתנה) ושליטה (האם ניתן לשלוט בתוצאה). שלושת המשתנים האלו יכולים לתאר גם את האמונות של המורים לגבי עצמם וגם את האמונות שלהם לגבי התלמידים. השאלה שבה המחקר מתרכז היא כיצד הנחות שונות לגבי הייחוס עשויות להביא לבסוף לפעולות שונות.
הממצאים הראו כי המורים נתנו משמעות לנתונים על ידי שימוש לא־מפורש בארבע קטגוריות שונות: טיב ההוראה שלהם, רמת ההבנה של התלמידים, אופיו של המבחן והתכונות האישיות של התלמידים. מצד אחד, ההסבר העיקרי שהמורים נטו להשתמש בו כדי להסביר לעצמם את התוצאות של המבחנים נגע לטיב ההוראה שלהם. מצד שני, במקרה של תלמידים שהוגדרו כשייכים לקבוצות מסוימות, נטו המורים לייחס את התוצאות לתכונות האישיות של התלמידים.
פעולותיהם של המורים נגזרו באופן ישיר מאמונותיהם ותפיסותיהם: כאשר הם האמינו שהנתונים מצביעים על טיב ההוראה שלהם, הם פעלו בהתאם (שינו אותה או חיזקו אמצעים קיימים), ואילו כאשר הם האמינו שהתוצאות נובעות מהתכונות האישיות של התלמידים, הם נטו לפטור את הנתונים כבלתי־רלוונטיים לעבודתם.
מקורות
Bertrand, M and Marsh, J. A. (2015), Teachers' Sensemaking of Data and Implications for Equity. American educational research journal, Vol.52 (5), 861-893.