חזרה לרשימה
השתתפות בפעילות ספורט באופן קבוע היא אחת הדרכים היעילות ביותר לשמירה על בריאות תקינה בכל גיל, ונמצאה קשורה גם לשיפור בבריאות הנפשית והפיזית של ילדים ונוער. במאמרים שיסוכמו בעמודים שלהלן נסקר הידע האמפירי המצוי בספרות האקדמית בנושא ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית כזו במגוון תחומים.
במאמר הראשון מוצגת סקירה שיטתית של הספרות האקדמית-אמפירית בנושא התרומה של עיסוק בספורט לרווחתם הנפשית והחברתית של ילדים ושל בני נוער. המאמר השני כולל סקירה מטא־אנליטית של המחקר האמפירי בנושא השפעתה של פעילות גופנית סדירה או תקופתית על הביצועים האקדמיים של תלמידים בגילים 18-6.
המלצות מרכזיות ליישום
- מומלץ לקדם תוכניות ספורט יעילות וזמינוֹת לילדים ולנוער.
- מומלץ להתייחס לגורמים אישיים, חברתיים וסביבתיים המשפיעים על השתתפותם בפעילויות ספורט ועל התוצאים הבריאותיים שלהן.
- לשקול הטמעת אימונים ארוכי טווח כחלק מתוכניות ספורט בבתי ספר וכן הכשרה ייעודית של מורים לשם כך.
ההשפעות החיוביות של השתתפות בספורט על חייהם החברתיים ועל רווחתם הנפשית של ילדים ובני נוער: פיתוח מודל של בריאות דרך ספורט
השתתפות בפעילות ספורט באופן קבוע היא אחת הדרכים החשובות ביותר לשמירה על בריאות תקינה בכל גיל. העדויות הרבות במחקרים על השפעות חיוביות אלו הביאו בשנת 2008 לפרסומן של הנחיות מפורטות לגבי הכמות והעצימות של הפעילות הגופנית המומלצת לכל גיל. יתרה מכך, פעילויות ספורט תורמות גם לרווחה הנפשית, לבריאות הנפשית וליכולות החברתיות של המשתתפים בהן, אם כי המחקר בתחומים אלו פחות רחב ומקיף.
במאמר שיתוקצר בעמודים שלהלן רייצ'ל איים ושותפיה לכתיבה הציגו סקירה שיטתית של הספרות האקדמית-אמפירית בנושא התרומות של מעורבות בספורט לרווחתם הנפשית והחברתית של ילדים ושל בני נוער. בסקירה נכללו מאמרים מחקריים עם תוכן רלוונטי לנושא שפורסמו בין השנים 2012-1990, ושעברו ביקורת עמיתים בשפות אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית.
מכל אחד מהמחקרים שנסקרו נאסף מידע על שיטת המחקר והמתודולוגיה שלו, גודל המדגם, ההרכב האתני של המשתתפים, גילם, מטרת המחקר, סוגי הספורט שנבחנו, משתני פעילות פיזית נוספים, התיאוריה שעליה התבסס המחקר וכן ממצאים מרכזיים באשר לתוצאות הפסיכולוגיות והחברתיות שיש למעורבות בספורט. כמו כן נאספו נתונים על האיכות של כל מחקר, למשל התוקף החיצוני והפנימי שלו והטיות אפשריות.
ממצאי הסקירה הצביעו על כך שהקשר בין השתתפות בספורט לבין בריאות נפשית ויכולות חברתיות הוא מורכב ומושפע ממגוון גורמים אישיים, חברתיים וסביבתיים. עם זאת, במאמרים שנסקרו נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין השתתפות בספורט לבין מגוון תוצאים[1] חיוביים: תפיסה עצמית חיובית, פחות סימפטומים של חרדה ושל דיכאון, מצב רוח חיובי ורגולציה רגשית טובה, כישורים חברתיים טובים, הגברת תחושת השייכות והתמיכה החברתית והפחתת התנהגויות בסיכון וצריכת חומרים מסוכנים.
בין הגורמים שנמצאו כמשפיעים על הקשר בין השתתפות בספורט לבין המדדים החברתיים והנפשיים שנבחנו, ניתן למנות גורמים אישיים כמו גיל (המשפיע על סוגי הפעילויות הזמינות), מגדר (המשפיע על הפעילויות הזמינות והמקובלות חברתית וכן על היחס החברתי לעיסוק בספורט), מוטיבציה והנאה מספורט, יכולות גופניות, תפיסת מסוגלות עצמית בתחום הספורט ועוד.
עוד עלה בסקירה כי גם גורמים חברתיים משפיעים על קשר זה. הכותבים ציינו כי מידת התמיכה של המשפחה בעיסוק בספורט, מערכות היחסים עם העמיתים לפעילות וכן הדינמיקה החברתית, הנורמות החברתיות והאקלים הארגוני בתוך הקבוצה – כולם משפיעים באופן משמעותי על הקשר בין ספורט לרווחתו האישית של הפרט.
לבסוף קיימים גם גורמים סביבתיים המשפיעים על העיסוק בספורט בכלל ועל הדרך שבה עיסוק זה משפיע על פרטים. כך למשל, חשובה הגישה לסביבה בטוחה ותומכת לאימונים ולתחרויות; חשובה הזמינות של פעילות הספורט, גם מבחינת גובה התשלום עליה; חשובים המשאבים הקהילתיים המושקעים בפעילויות הספורט השונות, וחשובה הגישה של מקבלי החלטות לפעילויות ספורט והתקצוב שלהן.
המאמר מציין כי היכולת לקבוע את האופי ואת הכיוון של הקשר בין השתתפות בספורט לבין מדדי בריאות מוגבלת מכיוון שרוב המחקרים המזוהים היו חצי-אמפיריים או תיאוריים ולא מחקרים ניסויים או מחקרי אורך. במילים אחרות, הקשר שנמצא בין המשתנים היה מתאמי, ולא הוכח קשר סיבתי ביניהם.
בהתבסס על המידע ועל הקשרים שנמצאו בסקירה השיטתית, פיתחו איים ועמיתיה מודל מושגי של בריאות דרך ספורט. המודל מבוסס על שלוש קטגוריות עיקריות של תוצאים: פיזיולוגית, פסיכולוגית וחברתית, ועל שתי קטגוריות משניות: פיזיולוגית-פסיכולוגית – שילוב בטים פיזיים ופסיכולוגיים; ופסיכו־סוציאלית – שילוב היבטים פסיכולוגיים וחברתיים. המודל מתאר את הקשר בין התוצאים הפסיכולוגיים, הפסיכו־סוציאליים והחברתיים ואת הקשרים החיוביים שלהם עם ההשתתפות בספורט על פי מה שדווח בספרות המדעית.
תובנות מעשיות שניתן להפיק מהמאמר
- טובים, ולכן יש לקדם תוכניות ספורט יעילות וזמינות עבור ילדים ונוער.
- בעת פיתוח תוכניות ספורט עבור ילדים ונוער, חשוב להתייחס לגורמים אישיים, חברתיים וסביבתיים המשפיעים על ההשתתפות בספורט ועל תוצאי הבריאות המתקבלים ממנה.
[1] לפי האקדמיה ללשון עברית המילה "תוצאים" היא צורת הביטוי העברי ל"אפקטים".
מקורות
Eime, R. M., Young, J. A., Harvey, J. T., Charity, M. J., & Payne, W. R. (2013). A systematic review of the psychological and social benefits of participation in sport for children and adolescents: informing development of a conceptual model of health through sport. International Journal of Behavioral Nutrition and Physical Activity, 10(1), 1-21.
הישגים לימודיים ופעילות גופנית: מטא־אנליזה
Academic achievement and physical activity: a meta-analysis
הישגים לימודיים ופעילות גופנית: מטא־אנליזה[1]
פעילות גופנית תקופתית ופעילות גופנית קבועה קשורות שתיהן לשיפור בבריאות הגופנית והנפשית של ילדים ושל נוער. ידוע גם כי פעילות גופנית יכולה להשפיע על הביצועים האקדמיים של תלמידים, אך עדיין לא ברורה מהות היחסים בין המשתנים השונים וכיצד בדיוק הקשר בין פעילות גופנית לביצועים האקדמיים מתקיים. כמו כן, אין בנמצא עדיין מידע מספיק מבוסס לגבי אילו פעילויות גופניות יעילות ביותר לשיפור הביצועים האקדמיים.
כדי לרכז את המידע הקיים בספרות ולבחון את עוצמת העדויות באשר להשפעתה של פעילות גופנית על הישגים לימודיים, ערכו אלברז-בואנו ועמיתיו סקירה מטא־אנליטית של המחקר האמפירי בנושא. בסקירה נכללו מאמרים שפורסמו (באנגלית או בספרדית) בין השנים 2005 ל־2016 (מועד פרסום הסקירה) ושעסקו בהשפעתה של פעילות גופנית סדירה או תקופתית על הביצועים האקדמיים של תלמידים בני 18-6. כדי לאפשר את ביצוע המטא־אנליזה, כללה הסקירה רק מחקרים עם קבוצת ביקורת בהצבה רנדומלית או מחקרים שהיו להם תוצאות לפני הפעילות ולאחריה.
לאחר איסוף הנתונים מכלל המחקרים, ערכו הכותבים ניתוח סטטיסטי שחיבר את ממצאי המחקרים לכדי שורת ממצאים בעלי ביסוס סטטיסטי חזק. בסך הכול, השתתפו בכל המחקרים 10,205 ילדים מרקעים שונים ובעלי מאפיינים שונים. הממצא המרכזי היה כי פעילות גופנית, במיוחד כזו הנערכת בתוך ההקשר הבית ספרי וכחלק מתוכנית הלימודים, הביאה לשיפור קל אך מובהק בהישגים הלימודיים של המשתתפים בה. השיפור היה מובהק ביותר בתחומי המתמטיקה והקריאה, ומובהק פחות בציון הכללי.
ממצא נוסף שעלה מן הסקירה היה שתוכניות התערבות המבוססות על פעילות גופנית – הן כאלו המובלות על ידי מומחה חיצוני, הן כאלו המובלות על ידי מורים – הביאו לשיפור ההתנהגות בכיתה אצל משתתפיהן. תלמידים שהשתתפו בהתערבויות הראו רמה גבוהה יותר של ריכוז, השתתפות רבה יותר בדיונים הכיתתיים והימנעות רבה יותר מהסחות דעת. הכותבים ציינו כי השפעה זו הייתה משמעותית ומובהקת יותר אצל ילדים בגילים צעירים יחסית (11-6) בהשוואה לילדים מבוגרים יותר (18-12).
הכותבים ציינו כי תוכניות התערבות בעלות מאפיינים מסוימים היו אפקטיביות יותר מאחרות בשיפור ההישגים של תלמידים שהשתתפו בהן ושל התנהגותם בכיתה. לדוגמה, תוכניות התערבות ארוכות יותר, שארכו מעל 12 שבועות, היו בעלות השפעה רבה יותר מאשר תוכניות התערבות קצרות. כמו כן, תוכניות התערבות שהתמקדו בילדים המתמודדים עם עודף משקל היו אפקטיביות יותר מאשר אלו שכוונו לכלל הילדים.
הכותבים ציינו כי איכות המחקרים שהשתתפו בסקירה הייתה בדרך כלל נמוכה (תוקף פנימי וחיצוני, הטיות וכד'), וכי מחקרים אלו הדגימו על פי רוב קשרים מתאמיים ולא־סיבתיים. מלבד זאת, הייתה גם שונות רבה בין המחקרים השונים. בהתחשב בכך, יש צורך במחקרים נוספים בעלי מערכי מחקר מתוחכמים יותר כדי לבסס קשר סיבתי בין ההשתתפות בפעילויות ספורט או בתוכניות התערבות לבין השיפור בהתנהגות ובהישגים בכיתה.
שלוש תובנות מעשיות מהמאמר
- התמקדות באימונים ארוכי טווח: על פי הממצאים, נראה כי אימונים ארוכי טווח יכולים להיות יעילים יותר בשיפור ההישגים האקדמיים של תלמידים. לכן חשוב לשקול הטמעת אימונים ארוכי טווח כחלק מתוכנית הפעילות הגופנית בבתי ספר.
- הכשרת מורים מיומנים: הממצאים מעידים על כך שאימונים שמועברים על ידי מורים מיומנים או מומחים יכולים להיות יעילים יותר בשיפור ההתנהגות בכיתה. לכן חשוב להשקיע בהכשרת מורים ולספק להם את הכלים הנדרשים להנחיית אימונים גופניים בצורה מקצועית ויעילה.
- התמקדות בקבוצות יעד ספציפיות: על פי הממצאים, נראה כי אימונים המיועדים לילדים עם משקל גוף גבוה או לילדים עם צרכים מיוחדים, עשויים להיות יעילים יותר בשיפור ההישגים האקדמיים של ילדים אלה. לכן חשוב לפתח וליישם תוכניות של אימונים גופניים המותאמות לצרכים המיוחדים של קבוצות יעד שונות.
מקורות
Alvarez-Bueno, C., Pesce, C., Cavero-Redondo, I., Sánchez-López, M., Garrido-Miguel, M., & Martínez-Vizcaíno, V. (2017). Academic achievement and physical activity: a meta-analysis. Pediatrics, 140(6).