כיצד מצב החירום משפיע על יחסי הורים-מורים?

מצב החירום שמדינת ישראל ניצבת מולו כיום הוא חסר תקדים ובעל מאפיינים ייחודיים. עם זאת, ניתן ללמוד על היחסים בין הורים למורים בעת חירום ועל הצורה האידיאלית שיחסים אלו יכולים ללבוש מתוך הניסיון שנצבר בתקופת הקורונה. בעמודים שלהלן נסכם תובנות מתוך מחקר שערכו פרופ' אודרי אדי-רקח מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב והגב' חיה שטאי, מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך. המחקר בוחן את היחסים בין הורים ומורים בבתי ספר יהודיים משני זרמי החינוך – הממלכתי והממלכתי דתי – ומשתי רמות סוציו־חברתיות – גבוהה ונמוכה, לאור השינויים שנכפו על המערכת בזמן המגפה.

כדי להגיע לתובנות, התבסס המסמך על שני מקורות מידע מרכזיים. האחד – ראיונות עומק חצי מובנים עם 24 מורים ו־22 הורים שקוימו לאחר תקופת הקורונה במטרה ללמוד על השלכות המגפה על הקשרים בין הורים ומורים; והשני – נתוני סקר שנערך בהשתתפות 1,020 מורים ו־3,254 הורים לבחינת ציפיותיהם מקשר זה. בסקר השתתפו מורים והורים שילדיהם לומדים בבית ספר יסודי או על־יסודי בארבע ערים במחוז תל אביב. בתי הספר שייכים למגזר הממלכתי היהודי ומאופיינים במיצב חברתי-כלכלי מגוון.

מקורות

[1] אדי-רקח, א', שטאי, ח', קמחי-לוי, מ' ושהרבני, ט' (2023). בצל ימי הקורונה: יחסי מורים-הורים ומעמד חברתי-כלכלי: עיקרי ממצאים דוח המוגש למשרד החינוך.

גם ההורים ראו את התקשורת עם המורים כבעלת חשיבות רבה. לפי ההורים, הקשר עם בית ספר הוא אמצעי בסיסי לשמירת הרציפות בין בית הספר והמשפחות לקידום טובת התלמידים. חשיבות הקשר בין בית הספר להורים בלטה במיוחד בקרב הורים ממעמד בינוני-נמוך. הורים אלו ראו בבית הספר מקור אפשרי לעזרה ולתמיכה בתהליך הלמידה של הילדים ודרך להתמודד עם אתגרי הקורונה. הדגש אצל הורים אלו היה על קיומו של שיח פתוח ומכבד כבסיס לשיתופי פעולה ולבניית אמון. לדעת כלל ההורים, קיומה של תקשורת המעדכנת את ההורים על מצב ילדיהם ועל דרכי התמודדות מיטיבות עם המצב הקיים, היא חיונית. מתברר כי תקשורת כזו נעדרה בזמן הקורונה וההורים ביטאו אכזבה ניכרת מכך.

דרכי התקשורת המועדפות: בתקופה שבה יש מגוון של אמצעי תקשורת – דיגיטליים ולא־דיגיטליים – יש לשקול ברצינות אילו אמצעי תקשורת עדיפים בהקשרים שונים של בית הספר. מממצאי המחקר עולה כי הורים ומורים סבורים שרצוי להשתמש במגוון אמצעים לתקשורת בין בית הספר וההורים. גם בקרב ההורים וגם בקרב המורים יש העדפה ברורה לפנייה במסרון או בוואטסאפ כאמצעי תקשורת א־סינכרוניים, ולשיחות טלפוניות או פנים אל פנים כאמצעי תקשורת סינכרוניים. במילים אחרות, לא נמצאה דרך תקשורת מועדפת אחת.

ניתן להסיק מכך כי כדי שמידע והודעות יגיעו לכלל ההורים, יש להשתמש במגוון אמצעי תקשורת. מגוון כזה חיוני כדי לתת מענה לאוכלוסיות מגוונות המאפיינות את בית הספר, אוכלוסיות בעלות רמה שונה של נגישות ושליטה באמצעי תקשורת. כך למשל, לאוכלוסיות שאינן שולטות היטב בשפה העברית עשויה להיות בעיה לתקשר במסרונים או בדואר אלקטרוני. עבורם, שיחה פנים אל פנים יכולה להיות יעילה יותר.

חשיבותם של גבולות: מורים רבים העידו כי בעקבות הקורונה, לוותה התקשורת בין ההורים למורים בטשטוש גבולות ביניהם. המורים העידו כי קיימת בעיה בכך שההורים פנו אליהם בכל שעה ביממה בעוד לפני הקורונה זמני התקשורת עימם היו ברורים יותר. המורים תיארו כי ניסו להתמודד עם טשטוש הגבולות על ידי הגדרה מחדש של דרכי התקשורת עם ההורים. בהקשר זה, הוואטסאפ נתפס בעיני המורים כאמצעי שמקשה על קביעת גבולות (למשל שעות התקשרות מותרות). מהמחקר עולה החשיבות של קביעת גבולות ברורים ומוגדרים, יידוע ההורים באשר לגבולות הללו והקפדה עליהם. בהקשר זה רצוי לשתף את ועד ההורים בקביעת הגבולות הללו כדי שהם ייקבעו בהסכמה ומתוך הכרה הדדית בצורכי המשפחות ובצורכי המורים.

תפקיד המורה מול ההורים: על פי ממצאי המחקר, נראה כי רוב המורים חשו שמצב החירום – מגפת הקורונה – הוביל להגברת הדרישות מהם והעומס המוטל עליהם. המורים נדרשו לסייע בתחומים שאינם קשורים להוראה וללמידה (התחומים הרגילים שלהם), וציינו כי הורים ציפו מהם לא רק להיות מומחים בתחום הלימודים, אלא גם לתת מענה בתחומים רגשיים וחברתיים. יתרה מכך, לעיתים חשו המורים שציפו מהם לתת מענה רגשי וחברתי גם להורים עצמם. מורים תיארו כי בתקופת מצב החירום הם חשו שמצופה מהם לתת מענים שחורגים מתפקידם ונוגעים יותר לתפקידים של מזכירה, פסיכולוגית או יועצת בית הספר. במובן זה התפקיד שלהם הורחב מעבר לגבולות הכיתה ובית הספר. הסבר אפשרי לתחושה זו של המורים יכול להיות לעיתים חוסר יכולתה של המשפחה לתפקד כראוי או חוסר מסוגלותה להשתתף באופן אקטיבי יותר בחינוך הילדים, ובכלל זה גם בהתמודדות עם היבטים לימודיים.

תפקיד ההורים מול המורה: בהקשר לתחושת המורים כי תחומי האחריות שלהם התרחבו, מורים רבים הביעו צורך בשיתוף פעולה עם ההורים גם בצד הפדגוגי של העבודה. הם הסבירו כי בכוחם של שיתופי הפעולה עם ההורים להוביל את התלמידים להצלחה בלימודים. ממצא זה היה חזק במיוחד בקרב מורים מבתי ספר ממעמד חברתי בינוני-נמוך. אלה הביעו את ציפייתם שההורים ייטלו יותר אחריות גם לנושאים לימודיים, ויסייעו להם בצמצום פערים לימודיים שנצברו אצל התלמידים.

מהכיוון השני, הורים רבים הביעו חוסר שביעות רצון מכך שלתפיסתם בתי הספר העבירו חלק נכבד מאחריותם להורים. הם חשו שהם נאלצים להיות מעורבים, בין השאר בשל חוסר אמון במערכת החינוך ובשל היכולת המוגבלת של בתי הספר לתת מענה הולם לצורכי התלמידים. שאלת גבולות האחריות בין ההורים והמורים נתפסה כמשמעותית במיוחד בתקופת חירום, שבה הממשקים בין ההורים והמורים משתנים באופן תכוף.

באופן עקבי נמצא כי קיימים פערים בין מורים והורים בתפיסתם לגבי מידת המעורבות ולגבי תחומי המעורבות של הורים. במצב זה, להנהלת בית ספר צריך להיות תפקיד מכריע בהגדרת גבולות האחריות והמעורבות של הורים ושל בית הספר. בתוך כך קיימת חשיבות רבה להפעלה של סמכות המנהל ולקביעה של נהלים ברורים בנושא. נראה כי במיוחד בתקופות חירום יש צורך לערוך חשיבה מסודרת בשיתוף מורים, הורים ומנהלים כדי לבנות מסגרת המגדירה את ממשקי העבודה בין בעלי התפקידים השונים ובכלל זה ההורים. חשוב במיוחד ליידע את ההורים מהי מסגרת זו ולהקפיד לשמור אותה גם אם מתעורר קושי (כמובן תוך בחינה שלה מעת לעת ועדכונה במידת הצורך).

מקורות

[1] אדי-רקח, א', שטאי, ח', קמחי-לוי, מ' ושהרבני, ט' (2023). בצל ימי הקורונה: יחסי מורים-הורים ומעמד חברתי-כלכלי: עיקרי ממצאים דוח המוגש למשרד החינוך.