למה מורים מתכוונים כשהם מדברים על "חדשנות"?

בסקירה של 43 מאמרים שפורסמו בין 2009 ל־2019, בחנו החוקרים את ההגדרות השונות, את המטרות ואת כלי ההערכה ששימשו בתוכניות של חינוך לחדשנות. הכותבים מציינים כי יש עלייה במספר המחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, כלומר לצד העלייה במספר התוכניות של חינוך לחדשנות חלה גם עלייה במספר המחקרים על תוכניות אלה.

מהסקירה עולה כי חינוך לחדשנות הוא מושג רחב מאוד המכיל הגדרות שונות ומשתנות. ישנו מנעד רחב של מושגים המתקשרים לתוכניות אלו, כגון יצירתיות, תושייה, כושר המצאה ועוד – ללא הגדרה אחידה ובמגוון מסגרות מושגיות (frameworks). העיסוק בחדשנות מאפיין מקצועות ריאליים, כגון הנדסה ומחשבים. לעומת זאת, במדעי הרוח ובמדעי החברה, החוקרים מצאו תיעוד מועט ביותר לתוכניות חינוך לחדשנות.

למרות היעדר קונצנזוס לגבי הגדרות, מושגים ושיטות יישום, ניכרים קווי דמיון בכל הנוגע לפדגוגיה. מהסקירה עולה כי מרבית הספרות המחקרית ממשיגה בהקשר זה את הוראת החדשנות כפדגוגיה המבוססת על אינטרדיסציפלינריות ועל למידה ניסיונית מבוססת פרוייקטים (project-based/experiential learning).

החוקרים מציינים כי שיטות ההערכה של תוכניות חינוך לחדשנות נשענות באופן נרחב על ניתוח סקרים לפני יישום התוכנית ולאחריו.[1] חסרונה של שיטה זו הוא בכך שהיא ממוקדת בהערכת ההשפעה לטווח קצר. לדעת החוקרים קיים מחסור בתיאוריה המסוגלת להעריך אילו תוכניות משפרות לטווח ארוך את החדשנות בקרב התלמידים.

[1] הכוונה להערכה של התוכנית החינוכית ולהצלחתה ולא להערכה של התלמידים בתוכנית.

מקורות

Chandra, P., Tomitsch, M., & Large, M. (2020). Innovation education programs: a review of definitions, pedagogy, frameworks and evaluation measures, European Journal of Innovation Management, 24(4), 2021, 1268-1291. DOI 10.1108/EJIM-02-2020-0043

המחקר הנוכחי עקב אחר 28 מורים ומורות שלימדו במשך שלוש שנים בבתי ספר תיכוניים. בכיתות אלו הופעלה תוכנית חינוכית שהציבה את החינוך לחדשנות במרכזן. תוכנית החינוך הייחודית כללה דגש על תהליכי למידה אינטרדיסציפלינריים, על ריבוי של פרויקטים קבוצתיים כשיטת לימוד, תוך כדי מעורבות גבוהה של המורים ושל המורות בחקר ובלמידה של הפרויקטים. המורים והמורות לימדו בחמישה בתי ספר שונים משלוש מערכות החינוך התיכוני המתקיימות בדנמרק – חינוך עיוני (STX), חינוך מקצועי (HHX) וחינוך טכנולוגי (HTX).

המחקר שהתבסס על ראיונות עם המורים ועם המורות ניתח באמצעים תמטיים (כלומר על פי הנושאים שהעלו המורים) את המשמעות שהם נתנו לחדשנות באופן מעשי ביומיום. על בסיס ראיונות אלו, מצאו החוקרים כי חדשנות היא מושג מסגרת המכיל בתוכו חמש יכולות משנה (sub-competencies).

להלן הפירוט של חמש יכולות אלה:

1. יכולת יצירתית – פתיחות לתהליך של העלאת רעיונות חדשים, יכולת "לעבוד" עם רעיונות באופן ביקורתי, יכולת להתמודד באופן עצמאי עם משימה;
2. יכולת שיתוף פעולה – לקיחת אחריות למשימות קבוצתיות, יכולת הכלה של הזולת וגמישות לצורכי הזולת;
3. יכולת התמצאות (navigation) – התמודדות מעשית (פונקציונלית) עם ידע, שליטה בתהליכי עבודה מורכבים על פני זמן, הבנה כללית ורחבה של התוכן שבו מתקיים הפרויקט;
4. יכולת פעולה (action) – מוכנות אישית ליטול סיכונים, תושייה להנעה עצמית ולהנעת חברים לפעולה, קבלת החלטות מושכלת, חיפוש פעיל אחר מידע נוסף מחוץ ל"אזור הנוחות";
5. יכולת תקשורת – שליטה בטכניקות שונות לתקשורת בין-אישית, תקשורת מעוררת קשב ומשכנעת.

מקורות

Nielsen, J. A. (2015) Assessment of innovation competency: A thematic analysis of upper secondary school teachers’ talk. The Journal of Educational Research, 108(4), 318-330. DOI: 10.1080/00220671.2014.886178