חזרה לרשימה
האם וכיצד תכניות התערבות בית ספריות יכולות לתרום להפחתת תחושות לחץ וחרדה בקרב תלמידים?
בתקופות של מתח וחרדה צעירים רבים עלולים לחוש עלייה בתופעות רגשיות כגון לחץ (stress), חרדה ודיכאון. הסקירה היומית בוחנת האם וכיצד בית הספר יכול לסייע לתלמידים בהתמודדות עם תופעות אלו ובהפחתתן? בסקירה זו מובאים שני מחקרים המנסים להשיב על שאלה זו.
במחקר הראשון נערכו סקירה שיטתית ומטא-אנליזה אשר בחנו 42 מחקרים שונים, ומצאו שתוכניות המכוונות לקשיים נפשיים יכולות להיות יעילות בצמצום תסמיני חרדה ודכאון, אך לגבי צמצום תסמיני לחץ הדבר פחות ברור. המחקר השני ערך מטא-אנליזה של 54 מחקרים שונים, ומצא שבתי ספר עשויים להפחית את רמת הלחץ של תלמידיהם, אך בעיקר באמצעות תוכניות ייעודיות המכוונות לתלמידים מסוימים ולא לכלל התלמידים.
סקירה שיטתית ומטא־אנליזה של תוכניות בבתי ספר למניעה של עקה, חרדה ודיכאון אצל מתבגרים
קשיים נפשיים (internalizing mental health problems) הם תופעה נפוצה אצל מתבגרים, ועל פי מחקרים שונים היא אף הולכת ומתרחבת. נוכח מגמה זו צמחו תוכניות התערבות שמטרתן להפחית תופעות של חרדה, דיכאון ולחץ אצל מתבגרים, וביניהן תוכניות שבהן לבית הספר תפקיד מרכזי. המחקר ערך סקירה שיטתית ומטא-אנליזה במטרה לבחון את יעילותן של תוכניות ההתערבות בבית הספר בהתמודדות עם סימפטומים של חרדה, דיכאון ולחץ, ולהבין את השפעתם של משתני רקע כגון גיל, מין, קבוצה אתנית וסוג התוכנית.
החוקרים איתרו 42 מאמרים אשר עמדו בתנאיהם.[1] בכל המחקרים יחד השתתפו 7,310 מתבגרים בגילי 11-18, מתוכם: 38 מחקרים מדדו תסמיני דיכאון, 20 מדדו תסמיני חרדה, וארבעה מחקרים בלבד מדדו תסמיני עקה.
ניתוח המחקרים העלה כי ארבע התוכניות שכוונו לצמצום לחץ לא הקלו באופן משמעותי את תסמיניו. עם זאת, נמצא כי תוכניות ייעודיות (שכללו תלמידים שביקשו להשתתף בהן או שנבחרו על ידי המערכת) הצליחו יותר מאלה האוניברסליות.
עוד נמצא כי התוכניות שכוונו לצמצום תסמיני החרדה היו יעילות בדרך כלל, אך בניגוד למחקרים קודמים, השיפורים שנצפו נעלמו לאחר כשישה חודשים. תוכניות אוניברסליות היו אפקטיביות יותר ככל שהיו ארוכות יותר. בתוכניות ייעודיות, שהן בממוצע ארוכות יותר, נמצא כי אורך התוכנית לא השפיע על האפקטיביות שלה. החוקרים סברו כי ייתכן שתוכניות ייעודיות מתוכננות באופן שמותאם לאתגרים שעימן הן מיועדות להתמודד.
תוכניות ההתערבות לצמצום תסמיני דיכאון אצל מתבגרים נמצאו אפקטיביות. גם כאן, נמצא כי תוכניות ייעודיות היו אפקטיביות יותר מתוכניות אוניברסליות, וכי גיל, מוצא אתני ומשך התוכניות השפיעו על האפקטיביות שלהן, אך היה חסר מידע כדי לאתר את ההשפעה של כל אחד מהם.
[1] המחקרים נבחרו על בסיס מספר קריטריונים: 1) התבססות על מידע סטטיסטי רלוונטי; 2) עיסוק בתוכניות שהתקיימו בחטיבות ביניים או בבתי ספר תיכוניים בארה"ב, ו־3) מדידת ההשפעה על מצבם הרגשי של המשתתפים.
מקורות
Feiss, R., Dolinger, S. B., Merritt, M. (2019). A systematic review and meta-analysis of school-based stress, anxiety, and depression prevention programs for adolescents. J Youth Adolescence 48, 1668–1685.
האם בתי ספר יכולים להפחית עקה נפשית אצל מתבגרים? מטא-אנליזה על היעילות של תוכניות התערבות בבתי ספר
לחץ (stress) מוגדר במחקר כמצב שבו הדרישות במצב מסוים נחוות כגדולות מהמשאבים האישיים, הפסיכולוגיים או החברתיים של היחיד. זהו מצב שכיח מאוד הן אצל מתבגרים והן אצל מבוגרים. אצל צעירים הוא גורם להשלכות שליליות רבות – נפשיות, רווחתיות ולימודיות. בעשור האחרון בתי ספר רבים מנסים להתמודד עם בעיה זו דרך תוכניות מגוונות.
מחקר הערכה בחן את יעילותן של תוכניות כאלה בהפחתת לחץ אצל מתבגרים, בעזרת מטא־אנליזה מרובת רמות (multilevel meta-analysis). החוקרים איתרו 54 מאמרים בסה"כ[1], עם כ־16,475 משתתפים, על בסיסם הוערכה ההשפעה הכוללת של תוכניות התערבות על רמות הלחץ של מתבגרים.
נמצא שככלל לתוכניות ההתערבות יש השפעה מתונה על רמות הלחץ של מתבגרים. לתוכניות שכוונו לאוכלוסייה הכללית לא נודעה השפעה מובהקת סטטיסטית, ואילו תוכניות שכוונו לתלמידים שנבחרו מתוך האוכלוסייה (בין אם על ידי מוריהם ובין אם בהתנדבות של התלמידים) הייתה השפעה מובהקת. ממצא זה סותר מטא־אנליזה שבדקה מחקרים על הפחתת חרדה בקרב תלמידי יסודי ושמצאה אפקטיביות מובהקת גם בתוכניות לאוכלוסייה הכללית. החוקרים סברו שהבדל זה בין הממצאים יכול לנבוע מכך שככל שהתלמידים בוגרים יותר, המורים מתחלפים בתדירות רבה יותר וכך נוצר פחות קשר בין התלמידים לבין המורה, ולכן ייתכן שסביבת הכיתה (שבה נעשות תוכניות כלליות) היא פחות בטוחה עבורם.
בחלק מהמחקרים הללו נעשתה הבחנה בין לחץ הקשור ללימודים לבין זה הקשור לסביבה ולכישורים חברתיים. באותם מחקרים נמצא כי התוכניות סייעו להפחתת לחץ הקשור ללימודים יותר מאשר לסביבה חברתית. החוקרים הסבירו זאת בכך שבתוכניות שכללו התייחסות לסוגים שונים של לחץ, כמעט שלא הוצגו אסטרטגיות להתמודדות חברתית, ואילו אסטרטגיות להתמודדות בלימודים היו כלי נפוץ.
[1] המחקרים נבחרו על בסיס מספר קריטריונים: 1) הוערכה האפקטיביות של התערבויות בית ספריות לקידום תפקוד פסיכולוגי; 2) המחקרים כללו לפחות מדד אחד של לחץ פסיכולוגי הנמדד בשאלון עצמי; 3) נערכו באוכלוסיית מתבגרים בגיל חציוני של בין 10 ל־18 בעת תחילת ההתערבות; 4) כללו קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת; 5) כללו מדידה טרום־ההתערבות ולאחר ההתערבות או מדידת מעקב זמן מה לאחר ההתערבות; 6) נכתבו באנגלית; 7) כללו מידע סטטיסטי נגיש לביצוע הניתוח.
מקורות
Van Loon, A. W. G., Creemers, H. E., Beumer, W. Y. (2020). Can schools reduce adolescent psychological stress? A multilevel meta-analysis of the effectiveness of school-based intervention programs. J Youth Adolescence 49, 1127–1145.