מהו חינוך לקיימות וכיצד ניתן לקדם אותו?

התפיסה המבקשת להציב את ההתפתחות הכלכלית ברחבי העולם על אדנים חדשים – כאלו שאינם מזיקים לסביבה ולאדם, והכוללים כלכלה מעוטת פליטות פחמן – נקראת קיימות. נשאלת השאלה, מהו תפקידו של החינוך בתפיסה זו? לדוגמה, יעדי הפיתוח הבר־קיימא של האו"ם (Sustainable Development Goals, SDGs) כוללים גם יעדים בתחום החינוך.

כותבי מאמר זה מציבים תפיסה זו בפרספקטיבה היסטורית. לטענתם, ניתן לאפיין את החשיבה החינוכית המתקיימת במאתיים השנים האחרונות בארבעה גלים:

1. "חיבור לטבע" – למידה של חשיבות הטבע לאדם, חיבור בעל מאפיינים רומנטיים לסְפָר ולנוף;
2. פיתוח אוריינות סביבתית – הבנה של השפעת האדם על הטבע, חינוך לאימוץ אורח חיים שאינו מזיק;
3. חינוך לקיימות – פיתוח תפיסה רחבה יותר של הקשר בין הכלכלה, החברה והסביבה, קידום מעורבות אזרחית;
4. חינוך לפיתוח בר־קיימא המשלב את כל הגלים שלעיל, והכולל חשיבה מחודשת על מקומו של האדם בעולם ועל קידום אזרחות גלובלית.

כפי שקורה לא פעם במערכות חינוך, גישות אלו מתקיימות במקביל ברחבי העולם וברחבי מערכות חינוך שונות. כותבי המאמר מדגישים את החשיבות של חינוך בכלל לפיתוח כלכלי וחברתי ואת התועלות הייחודיות שעשויות להיות לחינוך לפיתוח בר־קיימא. לטענתם, אין להסתפק בחינוך סביבתי, אף כי אין הם מבטלים את ההישגים שחינוך זה הביא – כמו המודעות הגוברת למשברים סביבתיים.

אולם, לטענת הכותבים יש לראות בחינוך כלי מרכזי לקידום ערכים, ידע וכישורים שיביאו לפיתוחה של חברה וכלכלה מקיימות המבוססות על צדק חברתי ושוויון תוך פיתוח פעילות תעשייתית וכלכלית שאינה מזיקה לסביבה ולאדם.

מקורות

Wals, A. E., & Benavot, A. (2017). Can we meet the sustainability challenges? The role of education and lifelong learning. European Journal of Education, 52(4), 404-413.

הכותבים מתייחסים לשלושה היבטים תאורטיים המגדירים את תחום הדעת של חינוך לפיתוח בר־קיימא:

בהיבט התוכן, מחנכים עשויים ללמד על משבר האקלים, על מגוון ביולוגי, על צריכה ועל ייצור, על העוני ועל הצורך במיגורו. כלומר, ההיבטים הסביתיים משולבים בחומר הלימוד לצד היבטים חברתיים וערכיים כמו צדק, שוויון ועוד.

בהיבט הפדגוגי, כלומר שיטת ההוראה, הכותבים סבורים שיש לבחור בפדגוגיה המעמידה את התלמיד במרכזה ומשלבת עשייה וחקר לצד פיתוח מיומנויות של מעורבות אזרחית. גישה זו עשויה לשלב שיטות כמו הערכה למען למידה (Assessment for Learning). הגישה הפלורליסטית והדמוקרטית להוראה המאפשרת היכרות עם מגוון דעות ומקדמת חשיבה ביקורתית, היא פופולרית בחינוך לפיתוח בר־קיימא, אולם דורשת מהמורה זמן הכנה רב. הכותבים מציינים כי מורות במערכות חינוך רבות מתקשות ליישם פדגוגיה שכזו כשמוטל עליהן עומס עבודה רב.

הכותבים שמים דגש על המטרות של תהליך הלמידה. לטענתם חינוך לפיתוח בר־קיימא אינו יכול להתרחש על ידי שינוי התנהגות בהקשר הסביבתי בעקבות רכישת מודעות וידע. במקום זאת, יש לשים דגש על פיתוח מיומנויות ויכולת של הפרט לקבל החלטות מקיימות המבוססות על חשיבה רפלקטיבית, ביקורתית ומערכתית. זאת בין היתר תוך חיבור לקהילה, למקום וללמידה המחוברת למציאות הקונקרטית של התלמידים ושל צוות בית הספר. כך יושם דגש גם על חינוך לדמוקרטיה ולמעורבות אזרחית. הכותבים מדגישים את החשיבות של החינוך הציבורי בהתמודדות עם האתגר העצום שהאנושות ניצבת בפניו – אתגר שינויי האקלים. מורות ברחבי העולם עשויות להיות, לדעת הכותבים, סוכנות השינוי האמיתיות שיביאו לתמורה מהותית בדרכי החשיבה ובדרכי הפעולה של הכלכלה ושל החברה ברחבי העולם.

מקורות

Karaarslan-Semiz, G. (2022). Conceptualisation of ESD: Theoretical and Pedagogical Considerations. In Education for Sustainable Development in Primary and Secondary Schools: Pedagogical and Practical Approaches for Teachers (pp. 3-12). Springer International Publishing.