חזרה לרשימה
שינויים טכנולוגיים ושינויים תרבותיים, שמשבר הקורונה האיץ, מובילים להתרחבות במגוון אפשרויותיהם של ילדים לשימוש במסכים, וכן לעלייה בזמן הצפייה והשימוש במסכים בפועל. התפיסה בציבור הרחב, ובקרב חוקרות וחוקרים, היא שזמן מסך רב גורם לילדים נזקים ארוכי טווח. מטעם זה, הציגו רשויות בריאות שונות קווים מנחים להגבלת זמן השימוש במסכים לילדים לשעתיים ביום.
הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית כוללת שני מאמרים הבוחנים לעומק את ההשפעות של זמן השימוש במסכים על ילדים. המאמר הראשון מציג את המתאם בין דפוסי שימוש במסכים לבין פעילות ותפקוד של אזורים שונים במוחם של הילדים. המאמר השני בחן את ההשפעה של שימוש במסכים על יכולות החשיבה של ילדים.
חשיפה מוגברת למסכים מתואמת עם ירידה בקישוריות הפונקציונלית בין רשתות הנוירונים הקשורות לתהליך שליטה קוגניטיבי ולריכוז, אצל ילדים
המאה ה-21 מאופיינת בשינויים טכנולוגיים ותרבותיים, שהובילו להרחבה חסרת תקדים של אפשרויות השימוש של ילדים במסכים. זמן החשיפה והשימוש במסכים עלה עוד יותר, בעקבות משבר הקורונה. במחקרים קודמים נמצא מתאם בין חשיפה מרובה למסכים לבין ירידה ביכולות הקוגנטיביות והרגשיות אצל ילדים. עם זאת, לא ידוע מהו המנגנון המדוייק שמביא להשפעה זו, או לגורמים שעשויים להפחית אותה או עלולים להגבירה. במחקר זה, שנערך על ידי חוקרות וחוקרים מישראל וארצות הברית, ביקשו מרעי ועמיתיה לכתיבה לגשר על פערים אלו.
על מנת לבחון את ההשפעה הפיזיולוגית של החשיפה למסכים, גייסו החוקרים 29 תלמידים דוברי אנגלית בגיל 12-8, בארצות הברית. התלמידים הגיעו מרקע חברתי-כלכלי בינוני, ללא עבר של בעיות פסיכולוגיות, לקויות שמיעה או ראייה, או קשיי למידה מדווחים. כמו כן, כל התלמידים היו בטווח הנורמה של יכולות בתחום התקשורת.
בשלב הראשון, עברו התלמידים סדרה של מבחנים בקריאה, דיבור, וקוגניציה. לאחר מכן עברו המשתתפים סריקה במכשיר הממפה הדמיה תפקודית של המוח (fMRI), הבוחן בזמן אמת אילו חלקים מהמוח פעילים. לבסוף, מילאו התלמידים שאלון שנגע לדפוסי השימוש שלהם במסכים: לאילו סוגים של מסכים הם נחשפים, כמה שעות ביום הם צופים במסך, מאיזה גיל החלו לצפות במסכים, ולאיזה תכנים הם נחשפים.
בחינה של ממצאי המחקר מצאה מתאם מובהק בין זמן חשיפה גבוה למסכים, לבין תהליכי שליטה קוגנטיבית (Cognitive Control) נמוכים יותר.[1] ככל שהגישה למסכים היתה גבוהה יותר (למשל ריבוי מסכים בבית הילד), כך הקישוריות התפקודית[2] (Functional Connectivity) של שתי רשתות ניורונים במוח נמצאה נמוכה יותר. הרשת הראשונה נקראת Dorsal Attention Network, והיא אחראית בין היתר על ההכוונה הרצונית של תשומת הלב וההתמקדות החזותית במרחב. הרשת השניה היא ה- Salience Network, והיא אחראית על סינון וזיהוי של גירויים בולטים בסביבה, על הסטת הקשב לעברם, ועל הגברה או הנמכה של פעילותן של רשתות אחרות במוח. כלומר, ממצאי המחקר מצביעים על מתאם בין נגישות גבוהה למסכים ובין רמות נמוכות של ההפעלה הרצונית של הקשב. כיוון שהגישה למסכים, שנמדדה באמצעות דיווח עצמי, נגעה בדרך כלל לקיומו של מכשיר טלוויזיה בחדר השינה של הילדים, החוקרים משערים שילדים עם גישה רבה למסכים צופים בהם ללא ניטור, וכי הדבר פוגע בכמות שעות השינה שלהם ובאיכותה.
בחינה של דפוסי השימוש במסכים מעלה כי צפייה במסכים, יחד עם בני המשפחה, ותוך תקשורת עימם, מתואמת עם קישוריות פונקציונלית גבוהה יותר בין רשתות ניורונים האחראיות על תהליכי שליטה קוגנטיבית ועל למידה. רשתות אלו אחראיות, בין היתר, על פיקוח על שגיאות ועל התמקדות ותשומת לב. על פי החוקרים, ממצא זה עשוי להעיד על כך, שצפייה משותפת עם מבוגר קשורה ליכולתו של הילד לפקח טוב יותר על שגיאות, למשל באמצעות משוב מהמבוגר. לצפייה משותפת כזו, ממשיכים החוקרים, יש השפעה חיובית על דפוסי הלמידה של הילד. ממצא נוסף מהמחקר שתומך השערה זו הינו הקשר שנמצא בין תקשורת עם ההורה בעת הצפייה במסכים לבין מהירות עיבוד נתונים גבוהה יותר של הילד.
[1] תהליך שליטה עצמית מכונה גם תפקוד ניהולי, והוא אחראי לאפשר לאדם לנהל את מעשיו ולכוון אותם, בהתאם למטרות שקבע לעצמו.
[2] קישוריות פונקציונלית (נקראת גם קישוריות תפקודית) מוגדרת בתור מתאם בין הפעלה של רשתות נוירונים שונים במוח. ככל שהקישוריות רבה יותר, ניתן לומר שהמוח פעיל יותר.
מקורות
Meri, R., Hutton, J., Farah, R., DiFrancesco, M., Gozman, L., & Horowitz-Kraus, T. (2022). Higher access to screens is related to decreased functional connectivity between neural networks associated with basic attention skills and cognitive control in children. Child Neuropsychology, 1-20.
קשרים בין משך החשיפה למסכים, סוג החשיפה, ויכולת חשיבה בקרב ילדים בארצות הברית
Associations between duration and type of electronic screen use and cognition in US children
אם בעבר היתה לילדים גישה בעיקר למסכי הטלוויזיה, כיום הם חשופים גם למשחקי מחשב, סרטוני וידאו ולרשתות החברתיות, וזאת באמצעות מסכי מחשב, טאבלט וטלפונים חכמים. לצפייה במסכים עשויה להיות השפעה שלילית על בריאותם הפיזית של ילדים. זאת משום שהיא מהווה לעיתים קרובות תחליף לזמן של פעילות גופנית. וולס ושותפיו לכתיבת המאמר הנוכחי ביקשו לענות על שתי שאלות: ראשית, האם קיים מתאם בין זמן השימוש במסכים לבין ירידה ביכולת החשיבה אצל ילדים? ושנית, אם נמצא מתאם כזה, האם יש קשר בין סוג השימוש לבין חוזק המתאם?
על מנת לבחון את השאלות הללו השתמשו וולס ועמיתיו בנתונים מסקר אורך בארצות הברית בשם ABCD Study Annual Curated Release 2.0. הנתונים בהם השתמשו הכותבים נגעו לפרק הזמן שבין ספטמבר 2015 ונובמבר 2018 (אם כי מחקר האורך עצמו אסף נתונים לאורך עשור). סך הכול כלל מערך הנתונים, עליו התבסס המחקר, מידע על 11,875 ילדים בגילים 10-9, בכל אחת משלוש השנים, מרקע חברתי-כלכלי ומוצא מגוונים. במסגרת המחקר נאספו נתונים על הרמה הקוגנטיבית הכללית של הילדים, תוך חלוקה לאינטלגנציה קריסטלית-גבישית (Crystallized intelligence) ואינטלגנציה פלואידית-נוזלית (Fluid intelligence).[1] בנוסף, דיווחו הילדים על הזמן המוקדש לצפייה במסכים מדי שבוע, בחלוקה לסוגים שונים של מסכים. שלישית, נאסף מידע דמוגרפי וחברתי-כלכלי, על הילדים, ומידע על הרגלי השינה שלהם ועל פעילותם הגופנית.
בחינה של הנתונים מראה כי הילדים המשתתפים במחקר דיווחו על שימוש ממוצע של 3.5 שעות ביום בסוגים שונים של מסכים במהלך השבוע, ו-4.6 שעות ביום בממוצע, במהלך כל יום בסוף השבוע. בנים דווחו על חשיפה רבה יותר למסכים מאשר בנות, בעיקר משום שהם שיחקו יותר משחקי מחשב. כחמישית מהילדים דיווחו על שימוש באתרי מדיה חברתית כגון פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר. זאת, למרות ההגבלה הרשמית של אתרים אלו לגיל 13 ומעלה. זמן השימוש במסך בקרב הילדים עלה לאורך השנים, במהלך שלוש השנים שבהן בוצע הסקר. כמו כן, זמן השימוש היומי היה גבוה יותר, ככל שהרקע החברתי – כלכלי ממנו הגיעו הילדים היה נמוך יותר.
בחינת הקשרים בין זמן השימוש במסכים לבין יכולות חשיבה העלתה ממצאים מורכבים: ראשית, נמצא שיכולות החשיבה של ילדים שהיו בשליש העליון של שעות צפייה במסכים (כ-7.2 שעות צפיה ביום ומעלה) או בשליש השני (כ-2.9 שעות צפייה ביום), היתה נמוכה יותר מזו של ילדים בשליש התחתון (כ-1.2 שעות צפיה ביום ומטה).
בחלוקה לפי סוגי המסכים נמצא, כי ילדים שהיו בשליש העליון של צפייה בטלוויזיה, בסרטוני וידאו או שימוש במדיה החברתית, היו בעלי יכולות חשיבה נמוכות יותר מעמיתיהם בשליש התחתון של סוגי צפייה אלו. ממצאים אלו היו זהים, גם בחלוקה לסוגים השונים של יכולות החשיבה שנבחנו – חשיבה פלואידית – נוזלית וחשיבה קריסטלית – גבישית. וולש ושותפיו ציינו, כי במחקרים קודמים ההשפעה של הצפייה בטלוויזיה הייתה מתווכת על ידי גורמים רבים, כגון גיל הילד, התוכן בו צפו, ההקשר בו צפו, ועוד.
מצד שני, כאשר בחנו ילדים שהחשיפה שלהם למסכים הייתה בעיקרה חשיפה למשחקי מחשב, נמצא כי ילדים ששיחקו בהם כמות זמן בינונית נמצאו כבעלי יכולות חשיבה גבוהות יותר מאלו ששיחקו כמות זמן גבוהה או נמוכה. מסקנה זו נמצאה הן בנוגע ליכולת חשיבה קריסטלית – גבישית, הן לגבי יכולת חשיבה פלואידית – נוזלית. ממצא זה תומך במחקרים קודמים, מהם עולה כי למשחקי מחשב יש קשר לפיתוח אזורים במוח האחראיים על כישורים ניהוליים קוגנטיביים. למרות ממצא זה, וולש ועמיתיו ממליצים לשמור על ההנחיות הקיימות לגבי זמן שימוש במסכים – שעתיים ביום או פחות.
[1] אינטליגנציה קריסטלית – גבישית מתייחסת לידע נצבר ולניסיון. במקרה של הילדים שנבדקו הכוונה בעיקר לאוריינות שפתית. אינטליגנציה פלואידית – נוזלית מתייחסת ליכולת לפתור בעיות. במחקר נבחנו גורמים כגון פונקציות ניהוליות, ריכוז, זכרון לטווח קצר, מהירות עיבוד מידע וראיה מרחבית, שמתייחסים כולם לאינטליגנציה הנוזלית.
מקורות
Walsh, J. J., Barnes, J. D., Tremblay, M. S., & Chaput, J. P. (2020). Associations between duration and type of electronic screen use and cognition in US children. Computers in Human Behavior, 108, 106312.