כיצד משפיעים חשיפה למסכים, וסוגי השימוש השונים בהם על שלומותם של תלמידות ותלמידים?

על מנת לבחון את ההשפעה האמורה, משתמשים הכותבים בנתונים ממחקר אורך בשם מחקר טרונדהיים לביטחון מוקדם (The Trondheim Early Secure Study). המחקר נערך על ידי האוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה (Norwegian university of science and technology). במחקר, שהחל בשנת 2007, משתתפים ילדים משני שנתונים: מחזור 2003 ומחזור 2004. סך הכל נעשה שימוש, במסגרת המחקר הנוכחי, בנתונים של 3,358 ילדים בגילים 8-4, וכן של 176 מהורי ילדים אלו. הנתונים שנבחנו, עסקו בהבנת הרגשות של הילדים, בשימוש שלהם במסכים – צפייה ומשחקי מחשב, ביכולתם השפתית של הילדים, ובמאפיינים דמוגרפיים של המשפחה. מניתוח ממצאי המחקר עולות מספר תוצאות חשובות:

ראשית – ילדים שצפו יותר בטלוויזיה או שיחקו יותר משחקי מחשב בגיל ארבע היו בעלי יכולת זיהוי רגשות נמוכה יותר בגיל שמונה. בדומה לכך, ילדים שהייתה להם טלוויזיה בחדר השינה שלהם בגיל שש היו בעלי יכולת זיהוי רגשות נמוכה יותר בגיל שמונה. החוקרים מציינים, שבשני המקרים ההיפך לא היה נכון – יכולת זיהוי מופחתת של רגשות בגיל ארבע או שש, לא ניבאה צפייה רבה יותר בטלוויזיה או את קיומה טלוויזיה בחדר השינה מאוחר יותר. ממצא זה מחזק את התיאוריה לפיה יש קשר סיבתי, ולא רק מתאמי, בין הצפייה והגישה למסכים בתור גורם, לבין יכולת זיהוי רגשות נמוכה יותר, בתור תוצאה.

החוקרים מציעים שלושה הסברים לממצאים אלו: ראשית – זמן הצפייה בטלוויזיה מחליף את זמן הבילוי עם ההורים ומפחית אותו. הדבר ככל הנראה מפחית את ההזדמנויות של הילדים ללמוד מהוריהם לזהות רגשות. שנית – היכולת של הילדים ללמוד זיהוי רגשות מהטלוויזיה היא פחותה מאשר יכולתם ללמוד מתקשורת פנים אל פנים. שלישית – ייתכן שהורים, שקשה להם ללמד את הילד לזהות רגשות, הם גם אלו שנוטים יותר לאפשר לילד לצפות בטלוויזיה.

שנית, בבחינה לעומק של הנתונים, נמצא כי צפייה בטלוויזיה בגיל ארבע משפיעה על זיהוי הרגשות בגיל שמונה אצל בנות, אך לא אצל בנים. לעומת זאת, השימוש במשחקי מחשב השפיע לרעה על בנים, ולא על בנות. ההסבר שמציעים החוקרים לממצא אודות השפעת הצפייה על בנות, הוא כי הורים נוטים לעסוק ברגשות יותר במהלך תקשורת עם בנות, מאשר עם בנים. לכן, כיוון שזמן הצפייה בא על חשבון התקשורת עם ההורים – הוא פגע בהן. ההסבר שמציעים החוקרים לממצא אודות הבנים הוא כי בנים נוטים לשחק במשחקים המתמקדים בהרפתקאות, כולל משחקים שיש בהם אלימות, בעוד בנות משחקות יותר במשחקים המתמקדים ביחסים בינאישיים. לכן אולי, הן מפסידות פחות ממשחקי המחשב מאשר הבנים. הסבר נוסף הוא כי קיימת קבוצה קטנה של בנים, שמשחקת הרבה יותר משחקי מחשב מהממוצע, וייתכן שהם היטו את הממצאים הסטטיסטיים וחיזקו את הקשר בין המשתנים.

מקורות

Skalická, V., Wold Hygen, B., Stenseng, F., Kårstad, S. B., & Wichstrøm, L. (2019). Screen time and the development of emotion understanding from age 4 to age 8: A community study. British Journal of Developmental Psychology, 37(3), 427-443.

על מנת לבחון את ההשפעה המשתנה של פעילויות דיגיטליות שונות, השתמשו טוואנג' ופארלי בנתוני אורך מסקר העקבה של המילניום (The Millennium Cohort Study). סקר זה בחן מדגם מייצג של ילדים, שנולדו בבריטניה בין ספטמבר 2002 לינואר 2003. המחקר שלפנינו מתבסס על נתוני הפעם השישית בה נערך הסקר עם אותם משתתפים – בשנת 2015. בעת איסוף הנתונים השישי היו המשתתפים בני 13 וחצי בממוצע. נתונים נאספו על אודות 11,427 ילדים.

נתוני השימוש במכשירים דיגיטליים נאספו לפי דיווח עצמי. המתבגרים נשאלו כמה שעות הם מבלים ביום בגלישה באינטרנט, בצפייה בסרטונים או בסדרות, בשימוש ברשתות חברתיות, במשחקים במחשב או קונסולות משחק אחרות. נתונים אודות מצבם הנפשי של התלמידים נאספו באמצעות דיוחים עצמיים, שבחנו התנהגויות של פגיעה עצמית, תסמינים של דיכאון, הערכה עצמית נמוכה, וסיפוק נמוך מחייהם. נוסף על כך, נאספו משתנים דמוגרפיים כגון גיל, רקע אתני, הכנסת המשפחה, נוכחות האב בבית, השכלה ותעסוקה של ההורה העיקרי, מספר אחים, מחלות רקע של המתבגר, ויכולת מילולית של ההורה.

המתבגרים דיווחו על בילוי שעות רבות ביום מול מסכים. למשל, אחת מתוך חמש נערות ואחד מתוך שלושה נערים, דיווחו על בילוי יומי של מעל חמש שעות במרשתת. הנערות דיווחו על זמן גלישה רב יותר במרשתת ועל זמן שימוש רב יותר במדיה חברתית, ביחס לנערים. הנערים דיווחו על זמן בילוי רב יותר במשחקים אלקטרוניים, ביחס לנערות. שעות הצפייה בטלוויזיה היו דומות פחות או יותר בקרב שני המגדרים.

באופן כללי, נמצא שמצבם הנפשי של מי שבילו יותר זמן מול מסכים, בכל אחת מהפעילויות האמורות, היה ירוד יותר מזה של עמיתיהם שבילו פרקי זמן קצרים יותר מול מסכים. בבחינת סוגי הפעילויות, נמצא כי הפעילויות שלהן המתאם השלילי החזק ביותר עם שלומות היו גלישה במרשתת ושימוש במדיה חברתית. המתאם בין שלומות לבין משחקים אלקטרוניים וצפייה בטלוויזיה, על אף שהתקיים, היה חלש יותר.

נמצא שבמקרה של נערות, המתאם השלילי בין שימוש במסכים ושלומות היה חזק יותר, וכמעט כפול בעצמתו, ביחס לגלישה במרשתת ושימוש במדיה חברתית, מאשר המתאם השלילי שבין צפייה בטלויזיה ומשחקים אלקטרוניים, לבין שלומותן. לעומת זאת, עבור הנערים עוצמת המתאמים הייתה דומה, פחות או יותר, בכל סוגי השימוש במסכים. נוסף על כך, עבור נערות המתאם השלילי עם בריאות נפשית בא לידי ביטוי כבר מהרמה הבינונית-גבוהה של צפייה במסכים – מעל שעתיים ביום. לעומת זאת, אצל הנערים, נמצא המתאם השלילי רק עבור מי שזמן הצפייה במסכים היומי היה גבוה מאוד – מעל חמש שעות.

הכותבים מסכמים בכך שחשוב שהורים ואנשי חינוך, יכירו בכך שהשפעתם השלילית של המסכים משתנה בהתאם לסוג הפעילות ולמינו של המתבגר. נראה כי הגלישה במרשתת והשימוש במדיה חברתית הן הפעילויות בעלות ההשלכות השליליות ביותר, במיוחד עבור נערות.

מקורות

Twenge, J. M., & Farley, E. (2021). Not all screen time is created equal: associations with mental health vary by activity and gender. Social psychiatry and psychiatric epidemiology, 56(2), 207-217.