כיצד ניתן לקדם תקשורת מיטבית בין מורה להורים?

במאמר הראשון הראו החוקרים כי התמיכה במעורבות הורית בתהליך החינוכי זוכה להסכמה מלאה ברמה ההצהרתית, וכי קשה יהיה למצוא מי שיתנגדו לה. למרות זאת, נמצא כי קיימים בפועל חסמים לא מעטים, המעכבים שיתוף זה ואף מונעים אותו. החוקרים הציעו ארבעה טעמים לחסמים אלו:

1. תפיסותיהן של ההורים לגבי תפקיד הצוות החינוכי ומצבי חיים שונים של ההורים, המקשים עליהם להפגין מעורבות.
2. גורמים שונים כמו גילו של התלמיד, מאפייניו ויכולותיו.
3. הבדלים בגישות החינוכיות, קשיי שפה והמשגה, שעלולים לפגוע בקשר בין הורה ומורה.
4. גורמים דמוגרפיים, פוליטיים וכלכליים, שעשויים להרתיע הורים מהתערבות כזו.

המחקר הנוכחי, משנת 2018, התבסס על ראיונות עם 11 חברות וחברי צוותי הנהלה, בבתי ספר יסודיים במערב אנגליה. בבחירת המרואיינות והמרואיינים הדגישו החוקרים ייצוג של בתי ספר עירוניים וכפריים, גדולים וקטנים. כל המרואיינות והמרואיינים נשאלו לגבי המדיניות של בית ספרם, בקשר למעורבות ההורים בתהליך החינוכי. כמו כן, הם התבקשו לציין אם קיים פער בין המדיניות לבין הההתרחשות בפועל.

המרואיינות והמרואיינים הדגישו כולם, שהם מעודדים מעורבות הורים, אך רק בבית ספר אחד נמצאה מדיניות כתובה ומוגדרת בנושא. כמו כן, נמצא כי בכל בתי הספר שהשתתפו במחקר משתפים הורים באמצעות עלונים שמנפיק בית הספר ובאמצעות מכתבים הנשלחים להורים. שיטות נוספות לשיתוף הורים במידע, שהוזכרו בראיונות, הן פרסום מידע באתר בית הספר ובאירועים נוספים של בית הספר בהם משתתפים ההורים.

נוסף לשיטות אלו, הוזכרו בראיונות גם פגישות בין מורות ומורים לבין הורים, וכן מפגשים של וועד משותף להורים, לצוות בית הספר ולידידי בית הספר, בתור מוקדים למעורבות פעילה של הורים. כאמור, החוקרים מצאו שמעורבות זו נמצאת במגמת עלייה. נמצא כי ארבעת סוגי החסמים אותם תיארו במאמרם הקודם עודם קיימים, אך עם זאת, נוצר לדעתם טעם נוסף לרצונם של הורים לקדם את הקשר עם צוות בית הספר: היחלשות מערכות הרווחה והתמיכה הקהילתית בבריטניה, שמותירה את ההורים ללא מעגלי תמיכה. בתי הספר, מעריכים החוקרים, משמשים בין היתר כמוקד סיוע עבור הורים. הדבר משפיע על תפקיד הצוות מצד אחד, ומחזק את הקשרים בין הצוות לבין ההורים, מצד שני.

מקורות

Hornby, G., & Blackwell, I. (2018). Barriers to parental involvement in education: An update. Educational review, 70(1), 109-119.

55 המחנכות שרואיינו, הגיעו מבתי ספר יסודיים שסווגו באחת משלוש קטגוריות: זרם החינוך הכללי, בתי ספר בסיכון (בהם למעלה מ-20% מהתלמידים זוכים לתקצוב מיוחד על רקע כלכלי-חברתי נמוך) ובתי ספר בזרם החינוך המיוחד. יודגש כי גם בבתי הספר מזרם החינוך הכללי ובבתי הספר שהוגדרו בסיכון למדו תלמידים עם מוגבלויות – עד 20% בבתי הספר בזרם החינוך הכללי, ועד 50% בבתי הספר בסיכון, זאת כחלק ממדינות השילוב וההכלה של מערכת החינוך בהולנד.

על בסיס מחקרים קודמים, הדגישו החוקרים את החשיבות של יצירת אמון בין מורות והורים, ואת היכולת לקיים תקשורת דו-כיוונית. תקשורת חד-כיוונית, היא כזו בה המורה מעבירה מסרים להורים, בכתב או בעל פה. בתקשורת דו-כיוונית לעומת זאת, ההורים עשויים ליזום פניה למורה. כמו כן, בתקשורת דו-כיוונית המורה מבקשת מהורים מידע ומתייעצת איתם. כך, המורה וההורים נעשים שותפים בקבלת החלטות הנוגעות לחינוך התלמיד.

המחנכות שרואיינו העידו פה אחד, שהן מצדדות בתקשורת פתוחה, ורואות ביצירת קשר ספונטני ולא פורמלי עם ההורים חלק מתפקידן. במרבית מערכות היחסים, שתוארו על ידי המחנכות, שאפו המחנכות לפעול מתוך הסכמה עם ההורים לגבי המטרות הלימודיות של התלמידים. עם זאת, הן העידו כי לעתים התגלעו קשיים. החוקרים מדגישים את החשיבות של התמודדות עם אי-הסכמות, כחלק מהתהליך של יצירת אמון בין מורות ומורים לבין הורים. בהקשר זה, חלק ניכר מהמחנכות שרואיינו, העידו על קושי בשילוב הורים בתהליך קבלת ההחלטות.

נקודה חשובה נוספת שעלתה מהראיונות הייתה התקשורת סביב שיעורי הבית של התלמידים. התברר שבבתי ספר לחינוך מיוחד ובבתי ספר שבהם לומדים תלמידים רבים בסיכון, מורות שוחחו על בסיס יומי עם הורה אחד לפחות על שיעורי הבית, ונתנו להורים כלים לסייע במטלות התלמידים. לא כך היה הדבר בבתי הספר מהזרם הכללי, שם נושאים אלו נדונו רק בפגישות הורים לקראת סוף שנת הלימודים.

מקורות

Leenders, H., De Jong, J., Monfrance, M., & Haelermans, C. (2019). Building strong parent–teacher relationships in primary education: The challenge of two-way communication. Cambridge Journal of Education, 49(4), 519-533.