חזרה לרשימה
זיהוי מוקדם של תלמידים שנמצאים בסיכון לנשירה מבית ספר עשוי להיות מרכיב חשוב במניעתה. התערבות חינוכית מותאמת אישית עשויה לשנות את מסלול לימודיהם של תלמידים אלו, ואף את מסלול חייהם. אולם, כיצד ניתן לאתר תלמידים בסיכון מבעוד מועד?
הסקירה היומית של לשכת המדענית הראשית מציגה שני מחקרים שמנסים לאתר סימנים מוקדמים לנשירה או סיכון לנשירה. המחקר הראשון בחן אינדיקטורים כגון אי השלמה של קורסים בסיסיים בחטיבת הביניים, היעדרות מרובה מבית הספר, וממוצע ציונים נמוך. המחקר השני בחן את הקשר בין מעברים מרובים בין בתי ספר שונים ובין נשירה.
ניבוי תוצאות בתיכון באמצעות מאפייני הלמידה בחטיבת הביניים: המקרה של אינדיקטורים לסיכון נשירה
Middle School Predictors of High School Performance: A Case Study of Dropout Risk Indicators
לנשירה מבית הספר יש השלכות קשות עבור התלמיד הנושר. על פי מק'י וקלדרלה, כותבי המאמר שלפנינו לתלמידים הנושרים יש סיכוי נמוך יותר לעבוד בעבודה מכניסה, סיכוי גבוה יותר לחלות במחלות כרוניות שונות, סיכון רב יותר להתמכר לסמים ואלכוהול, וסיכון גבוה יותר להגיע לכלא. הצלחה בחיזוי הסיכון לנשירה של התלמידים עשויה לאפשר לבית הספר ולמורים להקדיש משאבים ולספק להם את התמיכה הדרושה למניעת הנשירה. במאמר מנסים מק'י וקלדרלה לפתח ולבחון מודל חיזוי שכזה, באמצעות החלתו על 416 תלמידים מ-3 חטיבות ביניים, תוך שימוש בנתונים מנהלתיים.
המודל אותו מציעים כותבי המאמר כולל שלושה מדדים שעל בסיסם נערך החיזוי. כל המשתנים המרכיבים את המדדים זמינים כבר מכיתה ט', כך ששימוש בהם עשוי לאפשר התערבות כבר בשנה הראשונה של בית הספר התיכון. המדד הראשון הוא הנוכחות בכיתה – מדד שעל פי כותבי המאמר ידוע כמנבא נשירה. מחקרים קודמים הראו שמתוך התלמידים שנעדרים מ-20% ומעלה מהשיעורים, 78% לא יסיימו את התיכון. המדד השני הוא שיעור אי ההשלמה (או קבלת ציון נכשל) של קורסים ובמיוחד של קורסי ליבה כמו מתמטיקה ואנגלית (שפת האם של התלמידים במאמר). המדד השלישי הוא ממוצע הציונים בסיום חטיבת הביניים (בארצות הברית – הGPA). המודל שפותח בהתבסס על המדדים נבחן ביכולת שלו לחזות נשירה, וכן את שלושת המדדים עצמם במהלך התיכון.
ממצאי מחקר:
- כל שלושת המדדים נמצאו כבעלי קשר ישיר לנשירה בתיכון. במילים אחרות ככל שהתלמידים נעדרו יותר, לא השלימו בקורסים בסיסיים, או שממוצע הציונים שלהם היה נמוך יותר – כך הסיכוי שלהם לא לסיים תיכון היה גבוה יותר.
- המודל המוצג במאמר הסביר 30% מהפער בין תלמידים בתיכון בציונים, בנוכחות ובאי השלמה של קורסים. במילים אחרות תלמידים שקיבלו ציון "נמוך" במדדים הללו בחטיבת הביניים, נטו לקבל גם ציונים נמוכים יותר בבית הספר התיכון.
- תלמידים שקיבלו ציון הקרוב לנכשל (D) בקורס מסוים בחטיבת הביניים, נמצאו כבעלי סיכוי גבוה פי עשרה מאשר כלל אוכלוסיית התלמידים להכשל בקורס הזה בתיכון.
כותבי המאמר מסכמים באמרם כי מודל המסתמך על נתונים מחטיבת הביניים לאיתור מדוייק מבעוד מועד של תלמידים בסיכון, עשוי להיות חלק חשוב מהמאמץ למנוע נשירה ולשפר את סיכויי ההצלחה של תלמידים מתקשים.
מקורות
McKee, M. T., & Caldarella, P. (2016). Middle school predictors of high school performance: A case study of dropout risk indicators. Education, 136(4), 515-529.
שימוש בנתוני אורך אודות מעבר בתי ספר של תלמידים לזיהוי תלמידים בסיכון
Using Longitudinal Student Mobility to Identify At-Risk Students
מעבר של תלמידים ממוסד לימודים אחד למשנהו עשוי להתרחש בשל מגוון סיבות, הנפוצה שבהן היא השלמתו של שלב חינוך אחד ותחילתו של שלב אחר. במאמר שלפנינו בוחנים גולדהבר ושותפיו לכתיבה האם מעבר בתי ספר שאינו נובע מהסיבה המבנית (שצויינה לעיל), עשוי להוות אינדיקציה להיותו של התלמיד בסיכון לנשירה או להישגים נמוכים. במיוחד בוחנים כותבי המאמר האם מעברי בית-ספר רבים של אותו תלמיד מהווים אינדיקציה כזו.
על מנת לענות על השאלה משתמשים הכותבים בנתוני אורך מנהליים משלוש מדינות בארצות הברית: מסצ'וסטס, מיזורי ו-וושינגטון. הנתונים שייכים לתלמידים שהחלו את לימודיהם בשנה"ל 2006 או 2007, ועוקבים אחרי התלמידים לאורך כל שנות לימודיהם. סה"כ נכללו במחקר כ-335,000 תלמידים. מתוך תלמידים אלו כ-55% לא חוו מעולם מעבר בשל סיבות לא מבניות, כ-25% חוו מעבר אחד כזה, כ-12% חוו שני מעברים כאלו, כ-5% חוו שלושה מעברים כאלו, ו-3% חוו ארבעה מעברים כאלו או יותר. נקודה חשובה שנמצאה במחקר היא כי תלמידים המגיעים ממשפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ותלמידים מקבוצות מיעוט באוכלוסייה נוטים, בארצות הברית, לעבור בתי ספר מסיבות לא מבניות יותר פעמים מאשר תלמידים מקבוצת הרוב וכאלו המגיעים ממשפחות במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.
החוקרים מצאו קשר בין המעברים להישגים: ככל שהתלמידים עברו יותר פעמים הציונים שלהם נטו להיות נמוכים יותר, בממוצע. בדומה לכך, ככל שהתלמידים עברו יותר פעמים, הסיכוי שלהם להשלים את לימודיהם בבית הספר התיכון יורד. כאן מדגישים גולדהבר ושותפיו כי הקשר המתואר אינו קשר סיבתי – סביר להניח שהמעבר בין בתי ספר נובע כשלעצמו מרקע משפחתי או אישי, ושאותו רקע הוא המוביל לציונים נמוכים יותר ונשירה גבוהה יותר. הנחה זו נשענת על הידע הנצבר כי שייכות לקבוצת מיעוט אתני או תרבותי, וכן רקע סוציו-אקונומי מוחלש, נקשרים בהישגים לימודיים נמוכים יותר, בממוצע.
ממצא בולט שעולה מהנתונים הוא שככל שהציונים של התלמיד בכיתה ג' נמוכים יותר, גדל הסיכוי שהוא יעבור בית ספר מספר רב יותר של פעמים. וככל שתלמיד חווה מעברים מרובים כך עולה הסיכון לנשירה או להישגים נמוכים. אך לטענת הכותבים המקור לממצאים אלה טמון ומושפע ככל הנראה ממאפייני רקע כגון מצב סוציו-אקונומי או קבוצות אוכלוסייה.
מקורות
Goldhaber, D., Koedel, C., Özek, U., & Parsons, E. (2022). Using Longitudinal Student Mobility to Identify At-Risk Students. AERA Open, 8, 23328584211071090.