חזרה לרשימה
מדוע מגפת הקורונה פגעה בהתפתחות ובהישגים לימודיים של ילדים עם רקע מוחלש יותר מאשר באכולוסייה הכללית?
המגפה העולמית שאנו חווים בשנים האחרונות משפיעה על תחומי חיים רבים. מעבר לתחלואה, נודעו לה השלכות מקרו כלכליות והשפעות חברתיות משמעותיות. המגפה משפיעה גם על התא המשפחתי, ועל ההתפתחות האישית.
הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי במשרד החינוך מציגה שני מחקרים המאירים את יחסי הגומלין האלו שבין המגפה, ההשפעה החברתית וההתפתחות האישית. המחקר הראשון מציג את האופן שבו משפיעה ההתמודדות עם המגפה על ההתפתחות המוחית של תלמידים. תלמידים מרקע כלכלי חברתי מוחלש צפויים לחוות פגיעה קשה יותר בהישגים, בגלל החשיפה המוגברת שלהם להשפעת הדחק אותו הם חשים על התפתחותם. המחקר השני בחן כיצד השפיעה המגפה על התא המשפחתי והזמן המשותף של הורים עם ילדיהם במהלך החודשים הראשונים של המגפה בצפון אמריקה. גם כאן, החוויה המשפחתית מושפעת מנתוני הפתיחה החברתיים כלכליים.
השפעות כלכליות-חברתיות אפשריות של מגפת הקורונה על התפתחות נוירולוגית, בריאות נפשית והישגים בבית הספר
מאמר שהתפרסם בשנת 2021 בחן את הקשר בין מגפת הקורונה, המצב הכלכלי חברתי של תלמידים וההתפתחות הנוירולוגית שלהם, כלומר התפתחות מוחם. המאמר התפרסם בכתב עת אמריקאי שמוקדש לזיקוק תובנות מתוך מחקר מדעי המוח לטובת עיצוב מדיניות. הכותב מזכיר שורה של מחקרים מהעבר שמבססים את המוסכמה המקובלת כיום במחקר המדעי: המצב החברתי-כלכלי של אדם משפיע על התפתחותו המוחית. מצב חברתי כלכלי נמוך, מדגיש הכותב, עלול להביא לפגיעה בהתפתחות המוחית. המנגנון המרכזי שדרכו משפיע המצב החברתי כלכלי של אדם הוא הדחק, Stress.
הדחק פוגע בפעילות של שני אזורים במוח:
1) האונה הקדמית (Pre Frontal Cortex – PFC), הממוקמת בקדמת הראש, מעל לעיניים. האונה הקדמית היא מעין "חדר פיקוד" (Hub) המנקזת אליה תפקודים מוחיים רבים, כמו חשיבה וניהול קשב (Executive Control). הדחק פוגע גם ב-2) היפוקמפוס, הממוקם בעומק המוח, ואחראי בין היתר על יצירת זיכרונות, ומאפשר "שליפת" פרטי מידע. שני אזורים אלו חיוניים לתפקוד בלמידה. מחקרים רבים הראו כיצד דחק, ובמיוחד דחק מתמשך, משפיעים לרעה על תפקוד אזורים אלו, ואף על התפתחותם. יחסי הגומלין בין חשיבה, רגשות וחווית דחק יוצרים מעגל שמשפיע על המוח בטווח הקצר ואף בטווח הארוך.
הכותב מדגיש את תופעת "הנסיגה הקיצית" (Summer Slide) בידע הלימודי הנצבר אצל תלמידים. על פי מחקרים, ילדים מרקע סוציו-אקונומי מוחלש או בקבוצות בסיכון חווים אובדן ידע רב יותר מעמיתיהם מרקע מבוסס. הכותב מקשר תופעה זו ליחסי הגומלין בין דחק, רגשות ויכולות למידה וחשיבה.
על רקע ניתוח זה מציע הכותב מספר צעדי מדיניות מומלצים למקבלי החלטות במערכות חינוך. צעד מדיניות מומלץ ראשון הוא להרחיב את האפשרויות ללמידה מרחוק על מנת לתמוך בלמידה מגוונת, בתנאים שונים, שעשויה להיטיב עם מי שמתקשים בבית הספר. כן מומלץ להקדיש משאבים רבים לטיפול בבריאות החברתית-רגשית של התלמידים (Socia Emotional Health). הכותב ממליץ על צירוף מטפלים לצוותים חינוכיים והפניית משאבים לימודיים ללמידה חברתית רגשית (לחב"ר – SEL, Social Emotional Learning) כאמצעי להיחלצות ממעגל הדחק והפגיעה ביכולת הלמידה. לבסוף ממליץ הכותב על הנגשת תוכניות למידה מחוץ לבית הספר או בתקופת חופשות כדי לגשר על פערים שנוצרו.
מקורות
George, G., Dilworth-Bart, J., & Herringa, R. (2021). Potential socioeconomic effects of the CoViD-19 pandemic on neural development, mental health, and K-12 educational achievement. Policy insights from the behavioral and brain sciences, 8(2), 111-118.
מאפיינים משפחתיים הקשורים במשחק-משותף וזמן מסך במהלך מגפת הקורונה
Family Factors Associated with Hands-On Play and Screen Time During the COVID-19 Pandemic
איזו השפעה הייתה למגפת הקורונה על המפגש בין הורים וילדים? מחקר שהתפרסם בינואר 22' ניתח את השפעת הסגר הראשון על היחסים במיקרו-סיסטם המשפחתי בקנדה וארה"ב. למעלה מ-700 הורים, בעיקר אמהות מקנדה (אך גם מארה"ב), מילאו שאלונים אינטרנטיים לטובת המחקר בתקופה שבין אפריל 2020 ליוני 2020. מרבית המשתתפים הזדהו כלבנים, ובעלי הכנסה שנתית גבוהה יחסית. המחקר מבוסס על ההנחה שתקופה זו, שכללה ברוב המקומות סגר או צעדים נוספים, הייתה תקופה מאתגרת במיוחד להורים שנחשפו למצב חדש ומערער, ונדרשו לבלות זמן רב עם ילדיהם בתוך מציאות של אי ודאות.
המחקר ביקש לברר כמה זמן משחק חופשי היה לילדים (Hands-on Play), האם ועד כמה ההורים השתתפו במשחק עם ילדיהם, וכמה זמן מסך היה לילדים – בין אם זה זמן מסך לימודי (זום וכיו"ב) או זמן מסך לפנאי. הנחת העבודה של המחקר, המבוססת על מחקרים קודמים, היא כי זמן המשחק המשותף להורים וילדים הוא חוויה מעשירה וחיובית לטובת התפתחות הילדים, וכי זמן המסך לפעילויות פנאי הוא מעשיר פחות.
בממוצע, ילדיהם של ההורים שהשתתפו במחקר בילו כ-52 שעות בשבוע במשחק חופשי אם היו מתחת לגיל בית הספר וכ-42 שעות בשבוע במשחק חופשי אם היו בגילאי בית ספר. הגדרה זו כללה גם את הזמן המשותף למשחק עם ההורים. ילדים מתחת לגיל בית ספר בילו כ-17 שעות מסך בשבוע עם עצמם וכ-15 שעות מסך נוספות בפיקוח ההורים. בגילאי בית ספר שעות המסך היו השבועיות היו 17 עם עצמם ו-18 בפיקוח ההורים.
הכותבים מציינים שבתקופה שקדמה לקורונה התפרסמו מספר מחקרים שהראו ירידה בזמן המשחק המשותף לילדים והורים, ועלייה בזמן המסך של הילדים. הנתונים שאספו על הנעשה במהלך המגפה הראו זמן משחק משותף רב יחסית והעידו, לדבריהם, על שינוי משמעותי ביחסים בין הורים וילדים במהלך תקופה זו. עם זאת, הממצאים מראים שהעלייה בזמן המשחק המשותף של הורים וילדים לא התקיימה בכל קבוצות האוכלוסייה. במשקי בית ממעמד סוציו-אקונומי מוחלש, או מקבוצות סיכון (משקי בית חד הוריים לדוגמה, או משקי בית בהם ההורים חוו חרדה מוגברת) הייתה עלייה מובהקת בזמן המסך הלא מפוקח של הילדים וירידה משמעותית בזמן של המשחק המשותף והחופשי.
מקורות
Logan-Greene, P., Tennyson, R. L., Nurius, P. S., & Borja, S. (2017, December). Adverse childhood experiences, coping resources, and mental health problems among court-involved youth. In Child & Youth Care Forum (Vol. 46, No. 6, pp. 923-946). Springer US.