חזרה לרשימה
מחנכים והוגים רבים הציבו במרכז עשייתם החינוכית והעיונית את מושג הדיאלוג. קיומו של דיאלוג בין מורה לתלמיד, ובין התלמידים לבין עצמם, תופס מקום בפרקטיקה של מוסדות חינוך רבים. אך למה בדיוק מתכוונים במושג "חינוך דיאלוגי"? והאם ניתן להצביע על השפעותיו של החינוך הדיאלוגי?
הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי במשרד החינוך מציגה שני מחקרים העוסקים בחינוך דיאלוגי. המחקר הראשון מציג מסגרת תיאורטית להבנה של תכניות חינוך דיאלוגי. חינוך דיאלוגי, לפי גישה זו, מתקיים במרחב ההוראה-למידה, במרחב הכלים החינוכיים שבהם נעשה שימוש, ובמרחב האמונות והנחות המוצא של המוסד החינוכי. המחקר השני, מראה שקיומם של דיונים פתוחים ופעילים בכיתה משפיע לטובה על ההישגים הלימודיים של כל התלמידים, לרבות אלו שאינם משתתפים בעצמם בדיון.
שלושת מרחבי הדיאלוג: מסגרת לניתוח גישות דיאלוגיות להוראה ולמידה
השדה של הוראה דיאלוגית התרחב מאד בשלושים השנים האחרונות. התרחבות זו מאופיינת בריבוי גישות ופרקטיקות. אולם ריבוי הגישות מדגיש, לדעת כותבי מאמר זה, את היעדרה של מסגרת מוסכמת ומשותפת להגדרה של אינטרקאציות דיאלוגיות בין תלמידים ומורים. ללא מסגרת תיאורטית מוסכמת יש קושי בהבנה של הנעשה בפועל, וקושי זה מתבטא בקשיים בהכשרה להוראה דיאלוגית.
כותבי המאמר מצביעים על הצורך בהכשרת מורים ופיתוח מקצועי מתמיד. בלעדי הכשרה מתאימה, הם טוענים, אין למודלים והגישות השונות כל תוחלת. המאמר מציע מסגרת של שלושה מרחבים (Domains) באוריינטציה של הכשרה ופיתוח מקצועי למורים שיוכלו ליצור התמצאות בשדה ויאפשרו למורים לפתח יכולות ופרטיקות של הוראה דיאלוגית. בכל מרחב כזה ישנם כמה מרכיבים ושלושת המרחבים משפיעים זה על זה (ראו שרטוט).
מרחב הוראה-למידה – עוסק בהתרחשות בשיעורים ומתרכז במורה ובתלמידים כדמויות המפתח לניתוח. מרחב זה ניתן להבנה דרך ניתוח של שלושה מקטעים:
- השיח – כלומר ניתוח של השיח בכתה, סוג השאלות שנשאלות, אופן הדיבור, סדר הדוברים, משך הזמן שבו הדוברים מדברים ועוד.
- יחסים – ניתוח מערכות היחסים בכתה, תחושת הביטחון והאווירה. מרכיב זה חיוני ליצירת אווירה מאפשרת דיאלוג אמיתי בכתה.
- הבניית הידע – ניתוח הדרכים בהן נבנה ידע. האם הידע פתוח או סגור? מי מביא את הידע לכתה ומי שותף להבנייתו?
מרחב הכלים (Instruments) – עוסק בכלים השונים (מחשבתיים ופרקטיים) המאפשרים למידה דיאלוגית מתוך הבנה שלכלים אלה יש משמעות מכרעת על איכות הדיאלוג המתקיים בכתה. במרחב זה חמישה מקטעים:
- מטרות – מחקרים מעידים על קושי ביכולת לקיים דיאלוג כאשר המטרות סגורות ומוכתבות מבחוץ. על המורה לחדד את מטרותיו ולראות שהוא משאיר מרחב לדיאלוג אמיתי ופתוח בכתה.
- תכנון משימות – הבניה של משימות לימודיות המעודדות דיאלוג וחשיבה.
- כלים לשיחה – עיצוב מודע ומתוכנן של צורת השיח בכתה כך שהיא תעודד דיאלוג. יישום כלי שיחה מובנים בתוך תהליכי הלמידה.
- ארגון הכתה – סידור הכתה בצורה המעודדת דיאלוג, כולל צורת הישיבה, חלוקה לקבוצות למידה ומבנה דינמי המאפשר צורות מגוונות של שיח.
- הערכה – הכותבים קוראים לפיתוח הערכה דיאלוגית המותאמת לשיטת למידה שכזו, מותחים ביקורת על מבחני סטנדרט רבי סיכון וממליצים על שיטות הערכה חדשניות הכוללות חשיבה ומשוב קבוצתי וביטוי בע"פ.
מרחב האמונות והנחות המוצא (Assumptions) – עוסק באמונות המוצהרות והסמויות של השותפים לדיאלוג ושל המוסדות. רעיונות ואמונות אלה נמצאים בבסיס התהליכים המתקיימים בכתה ומודעות אליהם יכולה להדגיש את ההזדמנויות והמגבלות של הדיאלוג. למרחב זה שלושה מקטעים:
- אמונות – אמונות בנוגע ללמידה, ליכולות ולתפיסה חברתית. חוקרים רבים קוראים לתפיסה ביקורתית ומודדת של האמונות הסמויות של מורים ותלמידים תוך התייחסות למרכיבים חברתיים וכלכליים.
- מטרות רחבות – מהן מטרות החינוך? האם הדיאלוג מהווה רק כלי למטרות אחרות של הישגים למשל או שהוא מטרה בפני עצמו?. שאלות אלה מחייבות בירור והסכמה מודעת.
- נורמות – נורמות הוכחו כמרכיב חיוני להבנה ועיצוב של המתרחש בכתה. חלקן סמויות ונגזרות מאמונות וערכים, אולם ניתן להפכן לגלויות, מדוברות ומוסכמות. חלק מהגישות הדיאלוגיות רואות בנורמות את המרכיב המרכזי המאפשר הוראה דיאלוגית.
הכותבים בוחנים שתי תוכניות גדולות ומצליחות של חינוך דיאלוגי ומנתחים אותן על פי המודל שהוצג כאן. המודל הוא כלי יעיל להשוואת תוכניות והבנתן, הם קובעים. הם מציעים מודל זה לשימוש בהכשרת מורים, אשר תסייע למורים ללמוד כיצד להיות מורים "דיאלוגיים"
מקורות
Calcagni, E., & Lago, L. (2018). The Three Domains for Dialogue: A framework for analysing dialogic approaches to teaching and learning. Learning, Culture and Social Interaction, 18, 1–12.
השקט והקולני: השתתפות ולמידה בדיון כיתתי
The silent and the vocal: Participation and learning in whole-class discussion
קבוצת חוקרים מביה"ס לחינוך של אוניברסיטת בוסטון חקרה את ההשפעות של דיון כיתתי על הישגים לימודיים. מחקר זה נעשה בהמשך למחקר קודם, אשר מצא כי תלמידים משיגים הישגים לימודיים טובים יותר בכיתות בהן יש דיון והשתתפות פעילה של התלמידים (APT – Academically Productive Talk) מאשר בכיתות בהן יש הנחיה ישירה (DI – Direct Instruction), כיתות המאופיינות בכך שתלמידים ממעטים להשתתף בדיון או בשאלות.
המחקר הנוכחי ביקש לבדוק האם, באותן כיתות שמאופיינות בדיון והשתתפות פעילה, יש הבדל בהישגים הלימודיים של תלמידים שפעילים בדיון, לבין תלמידים שקטים שאינם לוקחים בו חלק. האם התלמידים שמרבים להשתתף הם גם אלו שהישגיהם משתפרים בממוצע יותר מחבריהם שאינם משתתפים?
החוקרים ערכו השוואה בין שתי כיתות ו', המונות 22 תלמידים כל אחת, ולהן מאפיינים דומים ככל הניתן בפרמטרים שונים כגון מגדר, רקע אתני והישגים לימודיים. החוקרים עקבו אחרי רמת הפעילות של כל תלמיד/ה בכיתה. השיעורים הוקלטו, ומספר המילים שכל תלמיד ותלמידה נספר. לאחר מכן דורגו התלמידים ברבעונים: התלמידים ברבעון הראשון היו אלה שהשתתפותם הייתה הרבה ביותר ואילו אלה שמיעטו לדבר היו ברבעון הרביעי.
לאחר לימוד החומר בכיתה נבחנו התלמידים. התוצאות לימדו באופן מובהק שלא הייתה השפעה של מידת הדיבור של התלמיד על הישגיו. לכאורה, הייתה כאן סתירה של ממצאי המחקר הקודם, שהעיד על שיפור בהישגים הקשור בדיון בכיתה. מסקנתם של החוקרים הייתה כי תהליך הלמידה באמצעות שיח, דיון ושאלות של תלמידים משפרים את הישגיהם של כלל התלמידים ולא רק את אלה של התלמידים הפעילים בדיון.
עוד הצביעו החוקרים בצורך לתת למורים כלים לניהול שיעורים בהם יש דיון ושיח. לדבריהם, לעתים נטענת הטענה כי דיונים אלו הם "מבזבזי זמן" או "מעכבים". אך מחקרם מראה, כך הם כותבים, שכאשר עושים זאת נכון, הדיון תורם לשיפור הישגי כלל התלמידים בכיתה.
מקורות
O'Connor, C., Michaels, S., Chapin, S., & Harbaugh, A. G. (2017). The silent and the vocal: Participation and learning in whole-class discussion. Learning and Instruction, 48, 5-13.