חזרה לרשימה
בריאות וחינוך קשורים זה בזה באופן הדוק. הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי מציגה שני מחקרים המדגישים את ההיבטים הבריאותיים של המעשה החינוכי.
המאמר הראשון מתבסס על עדויות כי בארה"ב תלמידים מרקע מוחלש חווים טיפול בריאותי פחות טוב מחבריהם. החוקרים מציעים להתייחס לילדים שנדבקו בקורונה כמי שחוו טראומה. על בסיס הכרה זו מוצע לקדם, גם בשדה הבריאותי וגם בשדה החינוכי, פעולות שמטרתן לגשר על פערים שנוצרו על רקע מוצא אתני או מעמד חברתי כלכלי. המאמר השני, מציג את ההשפעות החיוביות שיש לתחושת מחוברות של בני נוער לבית הספר ולמשפחה על שלומותם ובריאותם. מחוברות עשויה לשמש כגורם חוסן בפני נקיטת התנהגויות סיכון, קובעים החוקרים.
כיצד ניתן למתן מחשבות טורדניות של ילדים הממקודות בנגיף הקורונה, באמצעות מדיניות הממוקדת בשוויון הזדמנויות וערה לסיכון של טראומה.
Equity-Focused, Trauma-Informed Policy Can Mitigate COVID-19’s Risks to Children’s Behavioral Health
מקובל כיום בתחום בריאות הציבור כי לאי שוויון חברתי-כלכלי יש היבט בריאותי. זאת, בהתבסס על שורה של מחקרים ותיאוריה הקושרת בין תנאים חברתיים ומחלות וההשפעה ההדדית שיש לאלו על אלו. תיאוריה זו מכונה התיאוריה הסינדמית (Syndemic Theory). משרד הבריאות האמריקאי הגדיר את המימדים החברתיים של נושא הבריאות[1] כתנאים הסביבתייים שבהם אנשים נולדים, חיים, לומדים, עובדים, ומשחקים. כל אלו יחד עם הגיל, משפיעים על מגוון רחב של סוגיות בריאותיות.
על פי כותבי המאמר, יותר מארבעה מיליון ילדים בארה"ב נמצאו חיוביים לנגיף הקורונה עד יוני 2021. מאז פרוץ המגיפה, ילדים מהווים יותר מ-14% מהמאומתים. למרות שמרביתם של הילדים לא חוו את תסמיניה הקשים של המחלה והשפעותיה הבריאותיות הקשות בטווח הקצר, הם נמצאים בסיכון לחוות בעיות בריאות גופנית ובריאות התנהגותית[2] בטווח הארוך. המחברים בחנו את היקף המגפה בקרב ילדים בארה"ב דרך היבטים חברתיים כמו שוויוניות. על רקע מחקרים קודמים, הם הזכירו כי לילדים ומבוגרים ממוצא שחור או לטיני יש סיכוי גבוה יותר מעמיתיהם ממוצא לבן להיות בעלי גישה מוגבלת לטיפול רפואי, לדיור ולתזונה בריאה. כמו כן, התעסוקה האופיינית למבוגרים ממוצא שחור ולטיני חשפה אותם לסיכון מוגבר להידבק בקורונה ולחלות במחלה קשה בעקבות זאת.
על רקע כל זאת, המחברים סבורים שיש לאמץ גישה של התמודדות עם מגפת הקורונה בקרב ילדים אשר מתייחסת להיבטים הרפואיים-חברתיים. הגישה שהם מציעים קרויה על ידם כמדיניות ממוקדת בשוויוניות (Equity Focused) ומיודעת טראומה (Trauma Informed).[3] גישה מיודעת טראומה מתחילה בהכרה שהילדים שנדבקו בקורונה, ובעצם החברה כולה, חוותה טראומה קולקטיבית הדורשת התייחסות. קידום שוויון בהיבט הבריאותי, מדגישים הכותבים, מחייב מחיקת פערים בזיהוי, איבחון וטיפול במחלות, פערים שעלולים להתקיים על רקע מוצא ומעמד חברתי-כלכלי. הכותבים מציינים שאימוץ המדיניות שהם מציעים צריך להביא להשלכות מעשיות בתחום הבריאות והחינוך.
[1] המימדים החברתיים של נושא הבריאות מוגדרים בראשי תיבות SDOH, Social Determinants of Health
[2] בריאות התנהגותית עוסקת בקשר בין מחשבות ותחושת השלומות (well-being), תחושת הבריאות (wellness) ויכולת התפקוד של אדם. מושג זה מוחלף לעתים עם בריאות הנפש, אך בספרות המקצועית נוגע במגוון רחב יותר של תופעות הקשורות בתפקוד היומיומי.
[3] גישה טיפולית מיודעת טראומה ממקדת את תשומת הלב של המטפל בקיומה של טראומה אצל המטופל. על בסיס המודעות לטראומה והשפעתה על בריאותו ושלומותו של המטופל מתקבלות החלטות טיפוליות.
מקורות
Champine, R. B., Lang, J. M., & Mamidipaka, A. (2021). Equity-Focused, Trauma-Informed Policy Can Mitigate COVID-19’s Risks to Children’s Behavioral Health. Policy insights from the behavioral and brain sciences, 8(2), 103-110.
הקשר בין מחוברות מתבגרים לבין השלכות בריאותיות בבגרותם
Adolescent Connectedness and Adult Health Outcomes
צעירים בגיל ההתבגרות עלולים לעסוק בהתנהגויות סיכון. שימוש בסמים ובאלכוהול הוא דוגמה בולטת להתנהגויות סיכון אשר עלול, בתנאים מסוימים, להיות בעל השלכות שליליות ארוכות טווח על חייהם. עם זאת, גיל ההתבגרות אינו מאופיין רק בסיכון. חוקרים זיהו גורמי הגנה באקלים החברתי של הצעירים, אשר עשויים לקדם הישגים או "לחסן" מפני גורמי סיכון. חיבור בין משפחה ובית ספר, הכולל תחושת אכפתיות ותמיכה, וכן תחושת שייכות למשפחה ולבית הספר הם שני גורמים שנחשבים למגנים. מחקר זה בחן האם, ובאילו אופנים, מתקיימת השפעה מגנה זו.
החוקרים עשו שימוש בנתונים ארציים מייצגים שהצטברו במאגרי מידע לאומיים ורב-שנתיים, מרחבי ארה"ב. המדגם כלל 14,800 משתתפים שהשלימו ראיונות משני גלי מחקר, ואשר המידע אודותיהם כלל נתונים חברתיים, מעמד סוציו-אקונומי, מוצא ועוד.
ממצאי המחקר העלו כי תחושת המחוברות (Connectedness) לבית הספר בגיל ההתבגרות נקשרה עם גורמי הגנה בבגרות כמו הפחתת מצוקה רגשית. תלמידים שחוו תחושת מחוברות בבית הספר כבני נוער היו בעלי סיכויים פחותים לחוות מחשבות אובדניות, סיכויים פחותים להיות קורבנות אלימות פיזית או להיות מבצעים של אלימות ו-ונדליזם. בנוסף, הם הפגינו נטייה פחותה להתנהגויות סיכון כגון ריבוי שותפים למין, שימוש בסמים ועוד.
באופן דומה, לתחושת מחוברות משפחתית היו השפעות מגנות בתחום המצוקה רגשית, על כל מדדי האלימות, כולל אלימות במשפחה. ציונים נמוכים נחשבים כגורם מנבא להתנהגויות סיכון בבגרות. אולם המחקר מצא כי הסיכויים של בני נוער עם ציונים נמוכים שחוו תחושת מחוברות בבית הספר ובמשפחה לנקוט בהתנהגויות סיכון נמוך ב-48% עד 66% מעמיתיהם בעלי הציונים הנמוכים, שלא חוו תחושת מחוברות.
על פי החוקרים, לתחושת מחוברות בין בני נוער לבית הספר ולמשפחה עשויה להיות השפעה מגנה ארוכת טווח. השפעה זו קשורה בשלומות (Well-being) של התלמידים בתקופת הנעורים ובבגרות. כך, שיפור הקשר בין המשפחה ובין בית הספר במהלך גיל ההתבגרות עשוי לקדם בריאות ושלומות בבגרות.
מקורות
Steiner, R. J., Sheremenko, G., Lesesne, C., Dittus, P. J., Sieving, R. E., & Ethier, K. A. (2019). Adolescent connectedness and adult health outcomes. Pediatrics, 144(1).