מדוע לנהוג לפי עקרונות של פדגוגיה רלוונטית תרבות?

במאמר שלפנינו מנתחת לדסון-בילינגס את ההתפתחויות שחלו בגישה חינוכית זו מאז פיתוחה ועד פרסום המאמר (בשנת 2014). נקודה מרכזית אחת שבה התפתחה חשיבתה של לדסון-בילינגס היא שימת דגש רב יותר על המימד הביקורתי של המודעות הסוציו-פוליטית. נושאים כגון שיעורי הכליאה הגבוהים בארה"ב בקרב אזרחים ממוצא אפרו-אמריקאי, המעבר מבית-ספר לבית כלא (School to prison pipeline), חוקי אחזקת נשק וכדומה, דורשים לא רק מודעות אלא התבוננות ביקורתית.

נקודה חשובה אחרת שאותה רואה לדסון-בילינגס כהתפתחות חשובה של התיאוריה שלה היא המעבר לפדגוגיה מקיימת Sustaining)) תרבות (ולא רק רלוונטית תרבות). הכוונה כאן לפדגוגיה שמכירה במגוון הזהויות והתרבויות המרכיבות את תרבות הצעירים כיום. הצעירים של היום, כך על פי לדסון-בילינגס, אינם נותרים בעלי תרבות אחת מונליטית ובלתי משתנה. התרבות שלהם שואבת מצורות אמנות, תקשורת, ויצירה שהם פוגשים במרשתת, ושמגיעים ממקורות מרובים ברחבי העולם. הפדגוגיה צריכה, אם כן, לקחת בחשבון את המקורות התרבותיים האלו מצד אחד, ומצד שני לעזור לצעירים להכיר את התרבות המקומית שלהם. זאת לא כמחסום בפני התרבות העולמית, אלא כדרך לעזור להם להוסיף את קולם אליה.

המשותף לשתי הנקודות הללו הוא ההכרה בכך שתרבות אינה מושג יציב וחד-גוני. התרבות משתנה כל הזמן, והפדגוגיה חייבת להשתנות איתה. הדגש על הכשירות התרבותית והמודעות הסוציו פוליטית נותר, כמובן, משמעותי, אולם המורים חייבים לתת דעתם על ההתפתחויות של תרבות הצעירים ושל ההקשר הסוציו פוליטי על מנת שהפדגוגיה שלהם תישאר רלוונטית ומקיימת תרבות באמת.

מקורות

Ladson-Billings, g. (2014). Culturally Relevant Pedagogy 2.0: aka the Remix. Harvard Educational Review, 84(1).

בימינו, טוענים ארונסון ולאוטר, השקפותיהן של של לדסון-בילינגס וגאי השתלבו יחד. על בסיס משולב זה ניתן לתאר את עקרונות הגישה כך:

1. שימוש במשאבים התרבותיים של התלמידים, וחיבור ביניהם לבין כישורים ומושגים אקדמיים;
2. שיתוף התלמידים בהסתכלות ביקורתית על החיים שלהם ועל החברה בה הם חיים, הפוליטיקה שלה, והאפליה, המודעת והלא מודעת, שקיימת בה;
3. פיתוח ידע של התלמידים אודות התרבות שלהם וגאווה שלהם בתרבות זו;
4. פיתוח מחשבה ביקורתית אצל התלמידים, כולל ההרגל להתבונן על הכוחות המעצבים את התודעה בחברה המודרנית.

ארונסון ולאוטר איתרו כ-40 מחקרים איכותניים וכמותניים אשר בחנו היבטים שונים של פדגוגיה רלוונטית תרבות. על בסיסם הם מציגים את הממצאים הבאים:

• במתמטיקה, חיבור השאלות המתמטיות לתרבות התלמידים, וחיבור טוב יותר של התלמידים לתרבותם במהלך השיעורים, עשויים לתרום להישגי התלמידים.
• במדעים, שימוש בעקרונות של פדגוגיה רלוונטית תרבות עשוי להגביר את המוטיבציה של התלמידים ללימודי המדעים. נמצא קשר בין חשיבה ביקורתית על תרבות, לבין הישגים גבוהים יותר בתחום המדעים, וכן ידע מושגי רחב יותר בתחום.
• בהיסטוריה נמצא שעירוב יצירות ספרותיות העוסקות באופן חיובי בתרבותם של התלמידים, ובאופן ביקורתי באפליה נגד בני התרבות, תורמת לחיבור שלהם לתחום, וליכולות החשיבה הביקורתית שלהם.
• בלימודי השפה האנגלית ואנגלית כשפה שניה, נמצא כי התמקדות ביצירות תרבותיות וספרותיות מגבירה את החיבור של התלמידים לחומר הנלמד ואת המוטיבציה שלהם ללמידה.

ישנו מחסור במחקרים כמותניים שמאפשרים מסקנות מוחלטות, טוענים הכותבים. עם זאת, מהמחקר הקיים מסתמן שפדגוגיה רלוונטית תרבות עשויה לשפר הישגים לימודיים.

מקורות

Aronson, B., & Laughter, J. (2016). The theory and practice of culturally relevant education: A synthesis of research across content areas. Review of Educational Research, 86(1), 163-206.