חזרה לרשימה
צמצום הזמן שבו ילדים ונוער עושים שימוש במסכים נראה כמטרה משותפת למורים והורים. זמן מסך רב נקשר בשיח הציבורי והאקדמי עם תופעות שליליות רבות: בריאותיות, רגשיות ותפקודיות. הקורונה וההגבלות שבאו בעקבותיה העלו את השימוש במסכים, ובכך האיצו גם את החששות מהשפעות המסכים על ילדים ונוער.
הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי במשרד החינוך מציגה שני מחקרים שמציעים ראייה מורכבת יותר של ההתמודדות עם מסכים והשפעותיהם. המחקר הראשון, שנעשה בישראל בהזמנת המדען הראשי, מראה ששימוש לא מווסת במסכים, המשולב בתופעות שליליות בסביבתו של הילד, נקשר לתופעות פתולוגיות יותר מאשר משך השימוש במסך. המחקר השני, מציג סקירת ספרות מרחבי העולם אשר מובילה למסקנה דומה: ההקשר שבו מתרחש השימוש במסך חשוב יותר ממשך השימוש.
לא יוצאים מהמסך: ההשפעות הרגשיות, חברתיות ולימודיות של שימוש מוגבר במסכים בתקופת הקורונה
השינויים החדים ביומיום של ילדים ומתבגרים בתקופת משבר הקורונה עקב סגירת בתי הספר והסגרים, הובילו לעליה משמעותית בשימוש במסכים. העלייה חלה בהקשרים לימודיים, בהקשרים חברתיים ובהקשר לתעסוקה בזמן הפנאי.
הספרות המחקרית בנושא שימוש במסכים בקרב ילדים ובני נוער קושרת בין שימוש מוגבר במסכים (מעל 6 שעות ביום) לבין התפתחותן של בעיות תפקודיות – רגשיות, חברתיות ולימודיות. ההמלצות של האקדמיה האמריקאית לבריאות ילדים (AAP) טרום הקורונה התמקדו בהגבלת השימוש של ילדים ובני נוער במסכים ובהגברת הפיקוח ההורי על התכנים בהם צופים הילדים.
בקרב הורים ובעלי מקצוע עלה חשש כי העלייה המשמעותית בקרב ילדים ובני נוער בשימוש במסכים בתקופת הקורונה לצד הקטנת הפיקוח ההורי על השימוש, יובילו לפגיעה משמעותית בתפקודם של ילדים. החשש היה כי הפגיעה הנרחבת ביותר תהיה בקרב תלמידי כיתות ד'-ה' וחטיבות הביניים שלא שבו ללמידה פרונטלית בין הסגרים.
במחקר שנעשה בהזמנת לשכת המדען הראשי במשרד החינוך, ובוצע על ידי ד"ר נעמה גרשי מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, נבחנה השאלה האם השימוש המוגבר במסכים בתקופת הקורונה קשור לעלייה בקשיים רגשיים, התנהגותיים ולימודיים בקרב ילדים ונוער, והאם ישנם גורמים שיכולים לצמצם את ההשפעה השלילית של שימוש מוגבר במסכים.
המחקר נערך בחודש מרץ 2021 במהלך הסגר השלישי. במחקר השתתפו 369 "דיאדות" (זוגות) הורה ילד שהשיבו על שאלונים באינטרנט שהועברו באמצעות חברת סקרים. תוצאות המחקר הצביעו על עלייה ניכרת בשימוש של ילדים במסכים ביחס למחקרים מקבילים שנערכו טרום תקופת הקורונה. עלייה זו התקיימה גם כאשר שוקלל השימוש במסכים לצרכי למידה.
גרשי מציינת את הפתעתה מתוצאות המחקר, מהם עולה כי הגורם שניבא באופן הטוב ביותר את הקשיים התפקודיים והלימודיים של הילד, לא היה זמני השימוש אלא מידת ההתמכרות של הילדים למסכים. כלומר, קשיים תפקודיים הופיעו אצל ילדים שעשו שימוש מוגבר במסכים רק אם השימוש שלהם לא היה מווסת – אם הם התקשו להתרכז בדברים אחרים, ויתרו על פעילויות חשובות והגיבו בעוצמות רגשיות חזקות על העדר המסכים. למרות הקשר בין שימוש מוגבר לבין התמכרות, לא כל הילדים שעשו שימוש מוגבר דיווחו על התמכרות למסכים.
ממצא חשוב נוסף, הצביע על שני גורמים מרכזיים נוספים: הורות שלילית (שהתבטאה ברמות נמוכות של מעורבות, עוינות, שליטה מוגברת וענישה פיזית) וקשיי ויסות קודמים של הילד כגורמי סיכון הן להתמכרות למסכים והן לקשיים רגשיים והתנהגותיים. כלומר, הילדים שהיו הכי פגיעים להתמכר למסכים ולסבול מקשיים רגשיים היו ילדים עם קשיים מוקדמים בויסות רגשי, וכן ילדים במשפחות בהן יש רמה גבוהה של עוינות ושליטה הורית או מעורבות הורית נמוכה. לבסוף, בעוד שההורים ידעו לדווח על זמני השימוש של הילדים, היה להורים קשה לתת אומדן טוב של מידת ההתמכרות של ילדיהם למסכים.
השלכות המחקר
עבור ילדים רבים השימוש המוגבר במסכים בתקופת הקורונה היווה תגובה מסתגלת למציאות חדשה שבה מרחבי הבילוי, החברה והלמידה לא היו זמינים. זמני השימוש הגבוהים לא מהווים לכן עדות לפסיכופתולוגיה, אינם מעידים בהכרח על התמכרות לאינטרנט ולמסכים ואינם מובילים בהכרח לקשיים תפקודיים.
כשבאים לבחון את ההשפעה של שימוש במסכים על תפקודם של ילדים ובני נוער חשוב להתמקד באופן השימוש יותר מאשר בזמני השימוש. כלומר, יש לשים לב מה עושה הילד בזמן השימוש? היכן וכיצד הוא מבלה את זמנו? האם השימוש הוא בתחומים רבים ומגוונים? האם הוא עושה שימוש במרחבים גם ללמידה ולחברות? האם הילד מסוגל לווסת את השימוש במידת הצורך ולהפנות משאבים לפעילויות אחרות?
לדברי גרשי, קיימת חשיבות לכך שהורים ואנשי מקצוע שעובדים עם ילדים ובני נוער יהיו מודעים לסיכונים המוגברים שבהתמכרות למסכים וידעו להעריך באופן מדויק מיהם הילדים שמבטאים תסמינים של התמכרות וזקוקים להתערבות בנוגע לשימוש במסכים.
בתקופות של סגרים ובידודים (כמו גם בתקופות של חופשים ארוכים בהם המסגרות הבית ספריות סגורות) חשוב לשים לב במיוחד לילדים עם קשיי ויסות מוקדמים. עבור ילדים אלו המעבר ללמידה מרחוק והיעדרם של מפגשים חברתיים קבועים עלולים להגביר משמעותית את הסיכון להתמכרות למסכים ולהוביל להשלכות רגשיות, התנהגותיות ולימודיות. עבור ילדים אלו חשוב ליצור תכנית מניעתית יחד עם ההורים שתאפשר שימוש מווסת יותר במסכים.
מקורות
גרשי, נעמה (2021), לא יוצאים מהמסך: השפעות הרגשיות, חברתיות ולימודיות של שימוש מוגבר במסכים בתקופת הקורונה, לשכת המדען הראשי – משרד החינוך.
תפקידן של פעילויות הפוגתיות מקוונות שנערכות בישיבה וזמן מסך בקרב בני נוער: סקירת ספרות שיטתית וביקורתית
אילו אסטרטגיות התערבות עשויות להפחית את השימוש של צעירים במסכים? על מנת לענות על שאלה זו, חוקרים סקרו 30 מאמרים שניתחו 15 תכניות התערבות, שהתקיימו ב-16 מדינות שונות. מטרת תכניות ההתערבות הייתה צמצום השימוש במסכים לצרכים הפגתיים (Recreational), צמצום התנהגויות יושבניות (Sedenetary Behaviours), והעלאת הפעילות הפיזית של בני נוער בבתי הספר.[1] על פי החוקרים, זמן מסך רב (המשמש לגיימינג, רשתות חברתיות, גלישה מקוונת, וכן צפייה בסרטים ובטלוויזיה) מקדם התנהגויות יושבניות. מחקרים קודמים מראים כי התנהגויות יושבניות נקשרו להשמנת יתר, הפרעות שינה, חרדה ודיכאון.
מרבית המחקרים שנסקרו עסקו בתכניות שמרכזן בבית הספר ופונות לבני נוער הסובלים גם כך מירידה משמעותית בפעילות הפיזית, זוכים לאוטונומיה רבה יותר בקביעת הפעילות ההפגתית שלהם ובעלי נטייה מוגברת להתמכרויות.
4 מחקרים הראו הצלחה בהפחתת זמן המסך ובהתמודדות עם השמנת יתר, 8 מחקרים הראו הצלחות חלקיות ו-3 מחקרים לא הראו כל שינוי לטובה בהרגלי זמן המסך או במדדי השמנת היתר של התלמידים שנחקרו.
על פי הסקירה ניכר כי אסטרטגיה הפועלת לצמצום זמן המסך בלבד יעילה באופן מוגבל, ונדרשת התייחסות לגורמים התפתחותיים, הקשריים ומוטיבציונים אחרים על מנת להביא לשינוי התנהגותי הנדרש ולהשפעה ארוכת טווח. ניכרה תועלת בהעלאת המודעות של הורים וילדים לסכנות הכרוכות בזמן מסך, שימת דגש על פעילות הפוגתית "נקייה" ממסכים והעצמת מיומנויות של ילדים ובני נוער. אך בכל זאת אין די, קובעים החוקרים.
החוקרים ממליצים על התייחסות שונה ומותאמת לזמן מסך בהתאם לתוכנו ולאופן צריכתו (כלומר, המעבר מצפייה בטלוויזיה לגלישה במדיה חברתית ומשחקי מחשב למיניהם). המחקרים הראו שההקשר (איפה, איך, מתי צופים וכן השפעות הצפייה), התוכן הנצפה וההקשר החברתי משפיעים יותר מאשר זמן הצפייה עצמו.
החוקרים מציינים בביקורת כי המחקרים מתמקדים בצורה יתרה בהשמנת יתר ובבעיות פיזיות הנגזרות מזמן מסך מוגזם. לשיטתם, אין די התייחסות מחקרית להשפעות זמן המסך על הבריאות הנפשית של בני הנוער והגברת ההתמכרות וההתנהגות הפוגענית במרשתת.
החוקרים מסיקים מסקירתם כי אפליקציות ניטור והתרעה, המאפשרות לבני הנוער להיות מודעים לזמן המסך שלהם באמצעות היזונים חוזרים, הן אפקטיביות לצמצום זמן מסך. אמצעי יעיל נוסף היה 'התערבות מכבדת' של ההורים שלא פגעה בצורך הגובר של בני הנוער לעצמאות ואינטראקציה חברתית גוברת וכללה הגדרה משותפת של מטרות ההתערבות.
[1] המונח התנהגויות יושבניות מתאר התנהגויות שאינן כרוכות בהוצאת אנרגיה.
מקורות
Melina A. Throuvala, Mark D. Griffiths, Mike Rennoldson, Daria J. Kuss (2020), The Role of Recreational Online Activities in School-Based Screen Time Sedentary Behaviour Interventions for Adolescents: A Systematic and Critical Literature Review, International Journal of Mental Health and Addiction, 19(4), 1065-1115.