חזרה לרשימה
מקובל כיום לאפיין את העשורים האחרונים כעידן הניאו-ליברלי. עידן זה מאופיין בהתחזקות השוק החופשי ובצמצום תפקידיה המסורתיים של הממשלה. אולם איזו השפעה הייתה לעידן זה על החינוך?
הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי מציגה שני מאמרים שעוסקים בהיבטים שונים של שאלה זו. המאמר הראשון מציג תיאור היסטורי של הצטמצמות תפקידיה הציבוריים של המדינה. המאמר השני מציע לראות את גישת "הלמידה הגמישה", שמאפשרת לכל לומד ללמוד בזמן ובמקום המתאים לו, ככזו שמבוססת על ערכים ניאו-ליברליים ועשויה להיטיב דווקא עם בעלי האמצעים.
כשהחינוך הופך לגלובאלי: על מסחורו של החינוך, הכללתו בכלכלה, הפרטה שלו ויצירת אמות מידה אחידות וקשיחות עבורו
Education Gone Global: Economization, Commodification, Privatization and Standardization.
במשך כמאתיים שנה מערכות החינוך היו עניינן של המדינות והממשלות השולטות בהן. מדינות קבעו את תכניות הלימודים, בנו את בתי הספר ותיקצבו את שכר המורים. כך שלטה המדינה בתכנים, במסרים וטיפחה את דור ההמשך. השיח המחקרי מזהה, בעשורים האחרונים, תופעות חדשות, אשר מרחיקות את החינוך משליטתה הבלבדית של המדינה. בין התופעות המתוארות בשיח נמצאת "הגלובליזציה של תעשיית החינוך" (Global Education Industry (GEI)). תופעה זו מתרחשת במקביל להאצת תהליכי הגלובליזציה והקישוריות, ולמהפכת האינטרנט אשר זימנה הזדמנויות חדשות הניתנות להגשמה במהירות.
במאמר זה, החוקרים מזהים כי מדיניות החינוך הלאומית במדינות רבות ברחבי העולם מוכפפת לאותם הגיונות המניעים את העולם העסקי הגלובלי בעידן הניאו-ליברלי, ובהם מסחור, אקונומיזציה, הפרטה וסטנדרטיזציה.[1] עוד מצוין, כי הפיכת החינוך לגלובלי מואצת בין היתר על ידי גופים שונים הפעילים בשדה החינוכי של מספר רב של מדינות – לעתים כזרוע פילנתרופית של בעלי הון וגופים עסקיים.הגיונות אלו, הרחוקים כל כך מהגיונות של מדיניות לאומית וחברתית, מניעים את הפיכת החינוך "לתעשייה גלובאלית". כך הופכים חלק מבתי הספר וחלק מתהליכי החינוך במדינות רבות למיזם עסקי שסובבים אותו בעלי עניין רבים מאד, שכן מדובר ב"שוק" גדול מאד של "צרכנים" (תלמידים, מורים, הורים, בתי ספר ועוד).
החוקרים מציינים כי המאפיין המרכזי של "הסתכלות עסקית" הינו שורת הרווח הכספי ודרכו נמדדת הצלחה, אליה מכוונים המאמצים. החוקרים רואים בעניין זה ניגוד מוחלט להשקפה כי חינוך היא זכות יסודית לכל אדם ומצביעים על הסכנה כי יתכנו ציבורים "שלא ישתלם" להשקיע בהם מסיבות כלכליות. כן מוזכרת הסכנה של יצירת פערים משמעותיים מאד בין אוכלוסיות על רקע שיקולים עסקיים.
החוקרים מתארים למשל את שוק ההלוואות למימון שכר הלימוד במכללות ואוניברסיטאות בארה"ב – שוק שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה. החוקרים טוענים ששוק שכזה מוביל לכך ששיקולים עסקיים גוברים על שיקולים וערכים חברתיים – כמו שוויון ונגישות לחינוך.
לשיטתם יש להרחיק את שדה החינוך ממרחב השוק הגלובאלי בו אנו חיים בתחומי חיים הולכים וגוברים, אולם המגמה שהם מזהים בעשורים האחרונים היא הפוכה: לדבריהם, בחירת שדרת הניהול במוסדות החינוך מוכפפת יותר ויותר לשיקולים עסקיים או כמו-עסקיים, וכך גם בכל הנוגע לאופני המדידה וההערכה בבתי הספר, ובכישורים שבתי הספר מתיימרים להעניק. כך גם הואץ בעשורים האחרונים תהליך ההפרטה של מוסדות החינוך, אשר משבש את יכולתה של המדינה לדאוג לאינטרס הציבורי הרחב בחינוך.
[1] מסחור – במובן של קומודופיקציה, ראיית הכל כסחורה הניתנת למכירה וקנייה; אקונומיזציה – ראיית היבטים חברתיים ולאומיים דרך משקפיים כלכליות, קודם לכל; הפרטה – העדפת ניהול פרטי על פני ניהול מדינתי/ציבורי; וסטנדרטיזציה – יצירת מדדים קשיחים באמצעותם מוערכים תוצרים, בהקשר זה תוצרי מערכת החינוך כלומר – התלמידים והתלמידות.
מקורות
do Amaral, M. P., & Fossum, P. R. (2021). Education Gone Global: Economization, Commodification, Privatization and Standardization. International Perspectives on School Settings, Education Policy and Digital Strategies: A Transatlantic Discourse in Education Research, 301.
הבעייתיות בלמידה גמישה: ניאו-ליברליזם, חופש וסובייקטיביות של הלומד
The problem with flexible learning: neoliberalism, freedom, and learner subjectivities.
למידה גמישה (Flexible Learning) , כזו המתאפשרת מכל מקום ובכל זמן, הפכה למקובלת בשנים האחרונות. תרמו לכך שינויים טכנולוגיים, ושינויים חברתיים כגון הרצון להתאים את הלמידה לקצב של הלומד. לאחרונה תרמה למגמה זו גם ההתמודדות עם מגפת הקורונה.
לטענת החוקרים, עצם הגדרת "הגמישות", ככזו המאפשרת למידה בכל זמן ומכל מקום, משרתת את בעלי האמצעים. כך, לומדים שמשאב הזמן זמין להם ולרשותם עומד מקום נוח ומתאים יותר ללמידה עשויים להפיק ממנה תועלת רבה יותר. לדבריהם, הגדרה זו של המושג גמישות נשענת על תפיסה אידיאולוגית ניאו-ליברלית, הרואה בלמידה סוגיה כלכלית. לשיטתם, תפיסה אידיאולוגית זו מדירה תפיסות אחרות, הרואות בלמידה חלק מזכויותיו הטבעיות של כל אדם להשכלה, התפתחות ומימוש עצמי.
החוקרים מציינים כי הלמידה הגמישה וה"החופשית" תואמת במובנים מסוימים את שוק העבודה הקפיטליסטי כפי שהתפתח בימינו, בו עומד העובד לבדו אל מול המעסיק, ללא יציבות תעסוקתית. זאת, בניגוד לעבר שבו העובד היה בדרך כלל חלק מחטיבת עובדים גדולה יותר (במפעל, לדוגמה). הלמידה הגמישה, אם כן, תורמת לעיצוב הגדרות "החופש" במובן הניאו-ליברלי. וכך מערכת החינוך מייצרת הסללה של חלק מהלומדים אל תוך שוק העבודה של ימינו. ככזו, הלמידה הגמישה בהכרח מיטיבה רק עם חלק קטן מתלמידיה.
על אף הביקורת של החוקרים על הלמידה הגמישה, הנובעת מביקורתם על שוק העבודה של ימינו, חשוב לציין שהם לא בהכרח מתנגדים לשימוש בפלטפורמות טכנולוגיות ללמידה. פלטפורמות אלו עשויות לאפשר למידה ממקומות ובזמנים שונים. אולם, לשיטתם, השימוש בפלטפורמות אלו מחייב נטילת אחריות יתרה על ידי מוסדות חינוך, ביחס לדפוסים שהם מפתחים. כך, ניתן יהיה לדעתם, למנוע את ההיבטים השליליים של למידה זו, כמו התפתחות האינדיבידואליזם והאוטומיזציה[1] ושיבוש היציבות הקשורה ברקמה חברתית עשירה.
הכותבים מציעים למוסדות החינוך, בבואם לבחון שימוש בפלטפורמות של למידה גמישה, לשאול שאלות יסוד כגון האם תפקידו של החינוך הוא רק להכין אנשים לעולם העבודה ולמשק הכלכלי? האם למידה גמישה יכולה לחזק יסודות דמוקרטיים, להיטיב עם הכלל, הציבור הרחב? כיצד עשויה למידה גמישה להעמיק מחויבות לצדק ואחריות חברתית ואקולוגית? וכיצד הלמידה מפתחת חשיבה ביקורתית, דמיון וסקרנות? האם אלו אינם מרכיבים חיוניים ליצירת יחסים חברתיים מיטיבים?
[1] אטומיזציה במובן של הפרדת החברתיות ליחידות בודדות, אטומים.
מקורות
Shandell Houlden & George Veletsianos (2021) The problem with flexible learning: neoliberalism, freedom, and learner subjectivities, Learning, Media and Technology, 46:2, 144-155, DOI: 10.1080/17439884.2020.1833920