חזרה לרשימה
נושא הסביבה ומשבר האקלים נמצא בראש סדר היום התקשורתי העולמי. השאלה כיצד מלמדים תלמידים לחיות בעולם במשבר אקלים וכיצד נושא זה משתלב במערכות חינוך בעולם ניצבת על הפרק. הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי מציגה שני מאמרים שבוחנים באילו אופנים חודר הנושא הסביבתי אל תוך תוכניות הלימוד ומערכות החינוך.
המאמר הראשון מציג מודל, מבוסס מערכות יחסים, להתמודדות עם מידע מדעי ומורכב, המאפיין את השיח אודות משבר האקלים. המאמר השני סוקר 119 מחקרים אודות תוכניות לחינוך סביבתי וממפה את סוגי התוכניות והתוצרים החינוכיים שהן מניבות.
מבוסס מערכות יחסים ומפתח חוסן נפשי: חינוך סביבתי בזמן מגיפה ומשבר אקלים
Relationality and resilience: Environmental education in a time of pandemic and climate crisis.
במאמר שהתפרסם בכתב עת אקדמי העוסק בחינוך סביבתי טוענים קבוצה של חוקרים, בהובלת קסס-ג'וניור, כי תקופת המגפה העולמית מלמדת אותנו מספר שיעורים גם בכל הנוגע לחינוך סביבתי. לשיטתם, האירועים של השנתיים האחרונות הראו שאין זה נבון להותיר את הציבור כצרכן פאסיבי של מידע מדעי, מקצועי או טכני. הדבר נכון כאשר הנושא הוא חבישת מסכות או חיסונים, וגם כאשר הנושא הוא משבר האקלים, הגורמים לו ומה ניתן לעשות בקשר אליהם.
החשיבות של הציבור כצרכן מידע בעל יכולות קשורה גם ביכולת של ציבורים שונים וקהילות שונות לבחור כיצד ליישם פתרונות לבעיות שהם ניצבים מולם, בהתאם לאורחות חייהם. כך, חברי קהילות שונות עשויים להציף כלפי "מעלה", לממשל או למומחים מטעמו, צרכים וקשיים בהתמודדות עם המשברים השונים.
נשאלת השאלה כיצד ניתן לסייע לציבור (ולתלמידים) להפוך למפרש ומיישם פעיל של מידע וידע בנוגע למשברים? קסס-ג'וניור וחבריו מציגים מודל מבוסס מערכות יחסים (Relational Model) שמיועד להתמודד עם תקשורת בעת משבר (Risk Communication). יישום המודל מבוסס מערכות היחסים נעשה באמצעות סדנה המועברת לציבור הרחב. הסדנה מתוארת על ידי קסס-ג'וניור ושותפיו ככוללת מספר מרכיבים מרכזיים:
- דמוקרטיזציה של העברת המידע המשברי: במסגרת הסדנה המידע מתורגם ממידע טכני או מדעי לנראטיב שכולם יכולים להבין. משתתפי הסדנא מוזמנים להגיב, לשאול שאלות ולהטיל ספק, והשאלות הללו נשקלות ונבחנות ברצינות.
- ללמד ללמד: משתתפי הסדנא לומדים לא רק את המידע והטכניקות הקשורות במשבר אלא גם כיצד ללמד אחרים וכיצד להעביר את המידע לאחרים.
- חשיבה וניסוח עצמאי: משתתפי הסדנה עורכים רפלקציה על המידע שנלמד ומוזמנים לנסח בעצמם את המידע.
במאמר מתואר מקרה בוחן שבו יושם המודל מבוסס מערכות היחסים לתקשורת בעת משבר בהקשר הכיתתי. המודל יושם פעמיים: פעם אחת בהקשר של משבר האקלים, ופעם שנייה בהקשר של משבר הקורונה (בלמידה מרחוק). הסדנה לוותה בשיחות פתוחות עם התלמידים, כמו גם בשאלון קצר בו הם נשאלו (לפני ואחרי ביצוע הסדנה) על תפיסותהם לגבי המשברים. מניתוח הקלטות השיחות עולה כי התלמידים הפכו את המסרים הטכניים והמדעיים ל"שלהם". הם "תרגמו" את המסרים לשפה היומיומית בצורה שהמומחים ואנשי הממשל מתקשים (ולדעת הכותבים, יתכן שלא יכולים) לעשות. הם הפכו למעשה למעין סוכנים של העברת ידע מדעי. מניתוח השאלונים נראה כי הביטחון שלהם בהבנת המשבר עלה משמעותית (אם כי יש לציין כי נותר נמוך).
מקורות
Casas Jr, E. V., Pormon, M. M., Manus, J. J., & Lejano, R. P. (2021). Relationality and resilience: Environmental education in a time of pandemic and climate crisis. The Journal of Environmental Education, 52(5), 314-324.
חינוך סביבתי ותוצאות החינוכיות של תלמידים מהגן ועד כיתה י ב: סקירה וניתוח של הספרות
Environmental education and K-12 student outcomes: A review and analysis of research
חינוך סביבתי (Environmental education) כולל פעילויות חינוכיות מסוגים שונים ובדיסציפלינות שונות שהמשותף ביניהם הוא המטרה: ללמד כיצד סביבות טבעיות מתנהגות ומתפקדות, וכיצד יכולים בני אדם להשפיע על תפקודים והתנהגויות אלה. טבעו הרב-תחומי והמעט אקלקטי של התחום מוביל לכך שקיימות מספר רב של תוכניות לימוד, מערכי מחקר ומדדי הצלחה לחינוך סביבתי. המאמר שלפנינו סוקר את הספרות האקדמית בנושא, בדגש על מחקרים אמפיריים שבחנו תוצאות של חינוך סביבתי.
במסגרת המאמר נסקרו 119 מאמרים שעסקו בחינוך סביבתי בבית הספר, שפורסמו בכתבי עת מדעיים בין השנים 1994-2014 ועברו ביקורת עמיתים. ממצא מעניין אחד הוא שכמות המאמרים שפורסמו גדלה מאוד עם השנים – כמעט חציים פורסמו בין 2009-2013. ממצא נוסף הוא שרוב גדול של המחקרים (78%) הם בעלי מערך מחקר חצי ניסויי, עוד 7% מחקרי מקרה, ושאר שיטות המחקר מתחלקות ב-15% שנותרו. כלי המחקר המובילים כוללים שאלונים מובנים (82%) ראיונות (29%) תצפיות (19%) וניתוח עבודות של התלמידים (13%).[1] אורך התוכנית הנחקרת נע בין פחות מחודש (15%), חודש עד חצי שנה (76%), חצי שנה עד שנה (12%) ומעל שנה (6%).
המאמרים שנסקרו דיווחו על שורה ארוכה של תוצאות חיוביות לתכניות החינוכיות שנחקרו. כותבי הסקירה זיהו 121 תוצרים ייחודיים של תכניות לחינוך סביבתי. לאחר בחינת התוצרים השונים, קיבצו החוקרים את התוצרים לכדי 5 אשכולות:
- ידע – כולל מודעות, יכולת הבחנה, ידע תוכן, כישורים הדורשים ידע, ידע סוציו-פוליטי וידע ספציפי על נושא מסויים.
- עמדות – כולל גישות, תחומי עניין, וכוונות להתנהגות מסויימת.
- יכולות – כישורים קוגנטיביים וחברתיים.
- התנהגויות – פעולות שבוצעו בפועל על ידי התלמידים.
- מאפיינים אישיים – הערכה עצמית, פיתוח אופי.
- תוצאות רבות תחומים – תוצאות הקשורות ליותר מתחום אחד מין התחומים המוזכרים לעיל.
באופן לא מפתיע, רוב גדול של המאמרים (94%) דיווחו על תוצאות חיוביות של התכנית שנבחנה לפחות בתחום אחד. חלק קטן יותר של המאמרים (כ-40%) דיווחו על היעדר השפעה (Null result) בתחום אחד לפחות.
[1] סכום האחוזים גדול מ-100% כיוון שחלק מהמחקרים השתמשו ביותר מכלי מחקר אחד.
מקורות
Ardoin, N. M., Bowers, A. W., Roth, N. W., & Holthuis, N. (2018). Environmental education and K-12 student outcomes: A review and analysis of research. The Journal of Environmental Education, 49(1), 1-17.