חזרה לרשימה
הקשר בין הורים למורים הוא נדבך משמעותי בפעולה החינוכית, ומרכיב חיוני להצלחת תוכניות התערבות לטובת התלמידים במקרים שבהם מתגלים קשיים לימודיים והתנהגותיים. הסקירה היומית של לשכת המדען הראשי עוסקת במאפייני הקשר בין מורים להורים ובחשיבותו.
במאמר הראשון מנותחים המאפיינים של האסטרטגיה הנפוצה ביותר לעיצוב הקשר בין הורים למורים – פגישה ייעודית משותפת לצורך עיצוב תכנית התערבות המוסכמת על המורים וההורים. המחקר השני מדגיש את החשיבות של תפיסה חיובית של הקשר בין גננות להורים במניעת סילוקם של תלמידים ממסגרות חינוך קדם-יסודי בארה"ב.
חשיפת הייעוץ ההתנהגותי המשותף: ניתוח הפרופיל החבוי של יחסי הורים-מורים
Unpacking Conjoint Behavioral Consultation: A Latent Profile Analysis of Parent-Teacher Interactions
מזה מספר עשורים שהמחקר אודות חינוך מייחס חשיבות רבה ליחסים שבין הורים למורים. תקשורת בין מורים להורים נחשבת לחיונית לצורך פיתוח תכניות התערבות משמעותיות, במקרים שבהם התפתחו קשיים התנהגותיים ו/או לימודיים, בכל הגילאים.
הפרקטיקה המרכזית המוכרת לצורך פיתוח תכניות התערבות שכאלו היא מפגש ייעודי, בין מורה (לעתים בשיתוף יועצת חינוכית) לבין אחד ההורים או שניהם. מפגשים שכאלו מכונים במחקר CBC, Conjoint Behavioral Consultation, ייעוץ התהנהגותי משותף. שם מוכר נוסף לפגישות מן הסוג הזה הוא TAPP, Teacher And Parents as Partners, מורים והורים כשותפים.
הספרות הקיימת מעידה, כאמור, על החשיבות של פיתוח תהליכי התערבות באופן משותף, בטכניקות שיוצרות תכנית פעולה חוצת מסגרות, בין הבית ובית הספר, כגון מפגשי הורים-מורים. אולם קיים מחקר מועט בלבד לגבי מה קורה בפגישות הורים-מורים, ואילו דפוסי תקשורת מסייעים לפתח תכניות התערבות מועילות.
החוקרות הולמס, שרידן וסמית' פירסמו לאחרונה מחקר אשר שאף ליצור אומדן של האינטראקציות המתרחשות במפגשי מורים-הורים, ולבחון איזה סוגי אינטראקציות מובילים לשיפור ביחסי הורים מורים. בהתבסס על מחקרים קודמים מופו ארבעה סוגים של אינטראקציות שתפקידן ליצור הבנה משותפת: 1. (Interactional Sense-making) – יצירת קשר, (Engagement) כלומר, הבעת עניין בשיחה והתבטאות אדיבה; 2. (Turn taking) – הדדיות, כלומר תקשורת זורמת ודינאמית שבה שני הצדדים מתבטאים באופן שוויוני; 3. (Perspective taking) – הכרה בעמדות שונות, התייחסות לעמדות אחד של השני ואישורן; 4. (Coherence) – שיתוף במידע באופן אינטגרטיבי ומאחד.
הולמס ושותפותיה ביקשו לבחון אילו אינטראקציות מופיעות במהלך מפגשי הייעוץ המשותפים להורים ומורים, ואיזו השפעה יש לתדירותן של אינטראקציות אלה על יחסי מורים הורים. במחקר השתתפו 193 הורים, 114 מורים ו-21 יועצות חינוכיות, אשר הגיעו ממספר רב של בתי ספר, ובכל מקרה לא נבדקו יותר משלושה מפגשים למורה. המורים התבקשו לדרג את טיב יחסיהם עם ההורים טרם הפגישות ולאחריהן. הפגישות עצמן הוקלטו ונותחו באמצעים המקובלים למחקר מהסוג הזה.
לאחר ניתוח ממצאי המחקר מצאו הולמס ושותפותיה כי כ-18% ממפגשי ההורים-מורים שנבדקו הראו אינטראקציה ליצירת הבנה ברמה גבוהה יחסית לאחרים, כ-13% הפגינו רמה נמוכה יחסית לאחרים, וכ-69% היו בטווח הביניים. נמצא מתאם בין השיפור ביחסי הורים-מורים (על בסיס התרשמותם של המורים) ובין רמת האינטראקציות ליצירת הבנה משותפת.
הולמס ושותפותיה מציינות כי מחקר זה מצטרף למחקרים נוספים המדגישים את החשיבות של תקשורת בין-אישית בין מורים והורים.
מקורות
Holmes, S. R., Sheridan, S. M., & Smith, T. E. (2021). Unpacking Conjoint Behavioral Consultation: A Latent Profile Analysis of Parent-Teacher Interactions. Journal of Educational and Psychological Consultation, 31(3), 307-333
כיצד תפיסותיהן של גננות את מערכת היחסים בינן לבין הורים משפיעה על סיכויי הילד להיות מסולק מהמערכת בגיל הרך
מחקרים רבים מציינים את ההשפעה הרעה שיש להרחקה לצמיתות (expulsion) של ילד ממסגרת חינוך קדם יסודי על עתידו של הילד, על הישגיו בלימודים ועל התנהגותו. מחקרים מציינים כי בחינוך הקדם-יסודי נרכשת התשתית ההתנהגותית להמשך התפקוד המיטבי של הילד במערכת החינוך. כישורים רגשיים וחברתיים הנלמדים מהיחסים עם הילדים האחרים, המורים וההורים (כגון: יכולת ריכוז והקשבה, התמדה, הבעת רגשות, שיתוף ועבודה בצוות) מהווים את הבסיס למוכנות הילד לבית-הספר.
גננות בחינוך הקדם-יסודי הנחשפות להתנהגויות מאתגרות חסרות לעתים את המשאבים להתמודד עם התנהגויות אלו. בשל כך נוצר תסכול המוביל לנקיטת צעדים משמעתיים כלפי הילדים. מספר מחקרים מצביעים כל כך שהרחקה לצמיתות מהמערכת בשלב החינוך הקדם-יסודי משקף מערכת מקוטעת הסובלת מעומס יתר ומתת-תקצוב.
מחקר זה בוחן את התקשורת בין מורים להורים ככלי למניעת הרחקה לצמיתות של ילדים מהמערכת. החוקרות מק'קרדי וזינסר בחנו שאלונים של 295 מורים בחינוך הקדם יסודי בעיר גדולה במערב התיכון של ארה"ב. השאלונים התייחסו למערכות היחסים של המורים עם 434 תלמידים והוריהם.
- 36% מהמורים ציינו כי בכיתתם יש ילד אחד שהורחק לצמיתות ממסגרת אחרת.
- 13% ציינו כי בכיתתם שני ילדים שהורחקו בעבר ממסגרת.
- מתוך 143 הילדים שצוין כי הורחקו בעברם ממסגרת חינוכית 61% הם בנים ו-28.7% זוהו כאפרו-אמריקאים.
החוקרות מצאו כי קיים קשר בין תפיסת המורים את מערכת היחסים שלהם עם ההורים כטובה לסיכויים נמוכים יותר של הילד להיות מורחק לצמיתות מהמסגרת החינוכית. עוד עולה מהמחקר כי קשר זה חזק במיוחד אצל ילדים אפרו-אמריקאים שלא הורחקו ממסגרת חינוכית קודם לכן.
מהמחקר עולה כי סיכוייהם של ילדים שהורחקו בעבר ממסגרת חינוכית להיות מורחקים מהמסגרת גבוהים ללא קשר לדעות המורים על מערכת היחסים בינם לבין הורי הילדים.
החוקרות ממליצות על יצירת מערכת יחסים טובה בין המורים להורים כדרך לגונן על הילדים ולשפר את כישוריהם הרגשיים והחברתיים. הן מדגישות שיש לתמוך במורים ולעודד אותם לבנות מערכות יחסים כאלו ע"י הדרכה, שימוש בפרקטיקות הוראה המתמקדות ביחסים עם משפחות התלמידים.
לבסוף מסיקות החוקרות שיש ליצור מערכות יחסים טובות ויציבות בין המורים, ההורים והמסגרת החינוכית על מנת לצמצם את השימוש בצעדים משמעתיים כמו הרחקה לצמיתות של הילדים מהמסגרת החינוכית.
מקורות
Zulauf‐McCurdy CA, Zinsser KM. How teachers' perceptions of the parent–teacher relationship affect children's risk for early childhood expulsion. Psychol Schs. 2021;58:69–88.