חזרה לרשימה
טראומה משנית (secondary traumatic stress) הוא מונח המתייחס ללחץ ולחרדה הנגרמים לפרטים כאשר הם נחשפים לתיאורים ולתמונות של ארועים טראומטיים וכן לתגובות לטראומה של אחרים שחוו טראומה ממקור ראשון, והיא עלולה להתבטא כמו פוסט־טראומה הנגרמת מחשיפה ישירה למצבי טראומה. הביטוי של טראומה משנית יכול לנוע על ציר שבין תגובה נורמטיבית למצבי לחץ, דרך הפרעה בתפקוד ועד הפרעת דחק פוסט־טראומטית של ממש (PTSD – Post Traumatic Stress Disorder).
בתוך כך יכולים להופיע סימפטומים של הימנעות, מחשבות טורדניות, שינויים בקוגניציה, שינויים במצב הרוח, בעוררות ובתגובתיות. טראומה משנית נפוצה במיוחד אצל אנשי מקצוע מתחום הטיפול הנחשפים במסגרת תפקידם לאנשים רבים שעברו טראומה. מטבע הדברים, במצב חירום לאומי כמו זה המתקיים כיום בישראל, החשיפה לטראומה משנית עשויה להיות נפוצה הרבה יותר, במיוחד לאור התפוצה הרחבה של המראות ושל הסיפורים במדיות השונות.
במאמר שראה אור לאחרונה, בחנו צוות של מומחים בראשותו של פרופ' בראיין ברייד את הגישות ואת האסטרטגיות המוצלחות ביותר להתמודדות עם טראומה משנית ולמניעת השפעותיה השליליות. כדי להגיע לאסטרטגיות המיטביות ביותר, הסתמכו הכותבים על סקר ועל ראיונות שנערכו בהשתתפות 31 מומחים מרחבי העולם בתחום ההתמודדות עם פוסט־טראומה ובתחומים משיקים. תגובות המומחים נותחו בכמה סבבים, וזוהו מתוכן תמות ועקרונות משותפים שהיה לגביהם קונצנזוס יחסי בקרב כלל המומחים. לאחר מכן, נשלחו העקרונות המובילים לפאנלים של מומחים שהתבקשו להעיר על העקרונות הללו, לבחון אם יש להוסיף או להחסיר משהו מהם וכן לבחון אם יש להם ביסוס אמפירי. בשלב השלישי התבקשו חברי הפאנלים לדרג את הסכמתם או את אי־הסכמתם לעקרונות על סולם הנע בין 10-0.
בסופו של התהליך התקבלו 14 עקרונות מרכזיים להתמודדות עם סימפטומים של פוסט־טראומה משנית ולהקלתם. מתוך עקרונות אלו שבעה התייחסו לאדם הפרטי, למערכת האמונות שלו ולאסטרטגיות ההתמודדות שלו, ושבעה נגעו לארגונים ולמערכות המעסיקות פרטים הנחשפים לטראומה משנית ותומכות בהם.
חלק א׳ - המלצות לפעולה עבור מטפלים וצוותי הוראה העובדים עם נפגעי טראומה
- החשיבות של ידע מוקדם – קיימת חשיבות רבה להיכרות של הפרטים הנחשפים לטראומה משנית עם הסיכונים הכרוכים בחשיפה ועם האסטרטגיות למיתונן. השכלה בנושא זה יכולה לסייע לפרטים לחזות את הסכנות שבחשיפה, להתכונן אליהן מראש, לנטר את התגובות הרגשיות שלהם עצמם ולנקוט פעולות המתאימות כאשר נצפות תגובות שליליות לחשיפה. כמו כן, הפרט המודע לתסמינים יכול לפעול לגיוס סיוע ארגוני או סיוע מצד פרטים אחרים לתמיכה ברווחתו הנפשית. הדרכה על תסמיני פוסט־טראומה ועל ההתמודדות עימם נמצאה אפקטיבית להגברת החוסן של פרטים ולשיפור ההתמודדות שלהם עם סימפטומים.
- חשיבותן של אמונות ושל תפיסה עצמית – אמונותיו, ערכיו ותפיסותיו של הפרט עשויים לשחק תפקיד משמעותי בהגנה עליו מפני הופעת טראומה משנית. לשם כך מוצע להגדיר, לטפח ולקדם אמונות וערכים המקדמים תחושה של משמעות, מטרה, הבנה עצמית ופתיחות כלפי רגשות וכלפי חוויות קשים שהפרטים עשויים לחוות במסגרת תפקידם. קיימים כמה ערכים ועמדות שנמצא כי הם מעניקים חוסן מפני פוסט־טראטמה כתוצאה מטראומה משנית:
- היכולת להבין את החשיבות של "נתינת מקום", קרי היכולת להרגיש ולא להדחיק תחושות של לחץ וחרדה בעקבות חוויית הטראומה המשנית.
- היכולת להגדיר ולחוש תחושת מטרה ושליחות בתפקידם, להבין את חשיבות התפקיד שהם ממלאים (ובמסגרתו הם פוגשים בטראומה) ואת הטוב שהם מביאים דרכו לעולם.
- ההכרה ביכולות הייחודיות שלהם ובחשיבות של היות הפרט (דווקא הוא) בתפקיד שהוא ממלא.
- היכולת של הפרט לחוש אמפתיה הן כלפי חווה הטראומה ממקור ראשון, הן כלפי עצמו וכן הנטייה לשאוף לאמפתיה כזו כלפי הצד השני וכלפי עצמו.
- תחושה של הכרת הטוב בהתייחס לאספקטים שונים של עבודתם (למשל התמיכה שהם זוכים לה מצד עמיתים או הכרת הטוב מהאדם שתומכים בו).
- תחושת אופטימיזם לגבי השפעת התפקיד שהם ממלאים ואמונה שמה שהם עושים במסגרת התפקיד משפיע לטובה על האדם שתומכים בו.
- הכרה בגבולות התפקיד המקצועי וקבלת העובדה שיש בעיות שהם אינם יכולים לפתור.
- היכרות של הפרט עם חוזקותיו, עם מגבלותיו ועם הפגיעות שלו אל מול הסיכון לחוות טראומה משנית – בהכנה לחשיפה משנית לטראומה יש לכלול היכרות של הפרטים עם נקודות החוזק שלהם וכן עם הנקודות שבהן הם פגיעים לטראומה כזו. דוגמאות לפגיעויות שכאלה עשויות לכלול היסטוריה פרטית או קולקטיבית של טראומה, תחומים שבהם הפרט רגיש מבחינה פסיכולוגית, היעדר תמיכה מצד הסביבה האישית או המקצועית. נקודות חוזק יכולות להיות תמיכה רגשית ואישית מצד הסביבה המקצועית או החברתית ויכולת לרפלקציה עצמית. פרטים שמצליחים לזהות את החוזקות ואת הפגיעויות שלהם יכולים להבין אילו נסיבות הן גורמי סיכון לטראומה משנית אצלם, ואילו התנהגויות ותחושות הן סמן לטראומה כזו.
- ניטור עצמי של הרווחה הנפשית ושימוש בה למיתון טראומה משנית – קיימת חשיבות רבה למחויבות של אנשי מקצוע הנחשפים לאחרים שחוו טראומה לבחון באופן מתמיד את רווחתם הנפשית, הרגשית והגופנית. בחינה עצמית זו מאפשרת להגיב באופן אקטיבי אם רווחה זו נפגעת. ראוי שהפרטים יזהו אסטרטגיות והזדמנויות לניטור עצמי, יוכלו להבין ולהביע את השפעות החשיפה לטראומה על עצמם, ויישמו אסטרטגיות וכוחות לוויסות רגשי בתגובה לחשיפה לטראומה.
- יישום של אסטרטגיות להתמודדות – פרטים המועסקים בסביבה שחושפת אותם לטראומה משנית צריכים לפתח כישורי ויסות רגשי והתמודדות (emotion regulation and recovery skills) כדי להישאר בתחום הסבילות (zone of tolerance) ולשמר את רווחתם הנפשית. כישורים אלו ראשית מכינים אותם לחשיפה לטראומה ולפוסט־טראומה שבאה בעקבותיה, מאפשרים להם לנטר את מצבם הרגשי בעת החשיפה וכן להתמודד עם הפוסט־טראומה שנוצרה לאחר החשיפה ולהתגבר עליה. אסטרטגיות התמודדות:
- להפעיל אסטרטגיות טיפול אישיות ומקצועיות כמצוין לעיל.
- לתמוך בוויסות רגשות במהלך החשיפה (למשל דיבור עצמי חיובי, אסטרטגיות התמודדות אקטיביות, פתרון בעיות, חמלה מודעת/חמלה עצמית וטכניקות נשימה).
- להתאושש מאפיזודות של רגשות בעוצמה גבוהה, למשל באמצעות כישורי קרקוע עצמי (grounding), טכניקות נשימה, גישות מיינדפולנס.
- לפנות לעמיתים או לבכירים מהימנים בארגון כדי להכיר להם, להרהר יחד איתם ולנסח יחד תובנות על חוויות רגש בעוצמה גבוהה.
- שיתוף פעולה עם עמיתים – שיתוף פעולה עם עמיתים מהימנים או חברוּת בקהילה מקצועית (community of practice) הם משאב חשוב לשימור רווחתם הנפשית של אלו העלולים לחוות טראומה משנית. שיתוף כזה מעניק את ההזדמנות לחלוק מחשבות ורגשות הנוגעים לחשיפה לטראומה. חשוב שהפרט הנחשף לטראומה לא יהיה מבודד, וכי הוא יוכל להכיר ולעבד את המחשבות ואת הרגשות שלו עם עמית או עם איש מקצוע אחר שניתן לסמוך עליו. עיבוד כזה צריך להיעשות באופן שאינו חושף אחרים שלא לצורך לחומר טראומטי גרפי. חשוב שלאדם תהיה תחושת תמיכה מצד הצוות המקצועי העובד עימו, ושחברי הצוות יעבדו יחד כדי ליצור ולתרגל תמיכה הדדית.
- סוכנות (agancy) של הפרט – נקודה משמעותית נוגעת לנקיטת יוזמה מצד הפרט הנחשף לטראומה משנית. הפרט קובע בעצמו מתי הוא ירוויח מייעוץ או מתמיכה חיצונית כאשר החשיפה לטראומה משנית עלולה לפגוע ברווחתו. תמיכה פרטנית מצד מומחים חיצוניים היא חשובה, אולם חשוב שהפרט עצמו הוא זה שיפנה לקבל עזרה מאיש מקצוע בתחום בעל ידע בטראומה או בתמיכה רוחנית או תרבותית לפי הצורך.
מקורות
[1] Bride, B. E., Sprang, G., Hendricks, A., Walsh, C. R., Mathieu, F., Hangartner, K & Miller, B. C. (2023). Principles for secondary traumatic stress-responsive practice: An expert consensus approach. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy.
חלק ב׳ - המלצות לפעולה עבור ארגונים שבהם הצוות עובד עם נפגעי טראומה
- הדרכה ואימון – ארגונים שעובדיהם נחשפים לטראומה משנית אמורים לספק לעובדים הכשרה מתמשכת לגבי עקרונות טיפול והתמודדות הנתמכים במחקר. ההדרכה צריכה להיות מותאמת לתרבותם ולערכיהם של העובדים. כמו כן, יש לספק הדרכה מתאימה לעובדים בדרג הממונה שתאפשר להם לספק תמיכה רציפה לעובדים. הדרכה זו צריכה לכלול מידע על הפסיכו־ביולוגיה של מתח וטראומה ועל נרמול תגובות לטראומה משנית. האימון והתרגול להתמודדות עם חשיפה כזו אמורים גם הם לקדם אצל העובדים ואצל הממונים הבנה משותפת של המאפיינים ושל הסיכונים של עבודה בסביבה חשופה לטראומה ולספק להם אסטרטגיות ברורות להפחתת מתח ולחץ ולשיפור החוסן האישי והארגוני. לבסוף, חשוב לספק למנהיגים בארגון משאבי הדרכה מיוחדים שיסייעו להם למתן את ההשלכות השליליות הצפויות לחברי הצוות שלהם הנחשפים לטראומה משנית.
- טיפוח תרבות של ביטחון פסיכולוגי – ארגונים חייבים ליצור ולטפח תרבות ואקלים ארגוניים המבטיחים באופן מפורש את בטיחותם הפיזית והפסיכולוגית של עובדיהם. חלק מיצירת תרבות כזו הוא ההכרה הארגונית באתגרים ובסיכונים של עבודה בסביבות חשופות לטראומה משנית. תרבות ארגונית המגיבה לטראומה משנית צריכה לכלול:
- הכרה בסיכונים של החשיפה בהתאם למאפייני העובדים (למשל תרבות, זהות מגדרית או היסטוריה אישית טראומטית)
- טיפוח תחושה של לכידות ארגונית, הקשבה פעילה ותמיכה הדדית
- שמירה על גבולות בריאים וברורים לגבי היקף התפקיד אצל בעלי התפקידים השונים.
- התאמת מבנה העבודה ולוחות הזמנים – ארגונים אמורים להתאים את לוחות הזמנים שלהם ואת לוחות הזמנים של עובדיהם בצורה שתפחית את הסיכון של העובדים לחוות פוסט־טראומה בעקבות חשיפה לאחרים שחוו טראומה ממקור ראשון. התאמה כזו אמורה לכלול:
- תזמון רשמי של פעילויות להפחתת סיכונים ולרכישת מיומנויות בלוחות זמנים יומיים.
- פיתוח נהלים גמישים והקצאת זמן לעיבוד טראומה עם עמית או עם מפקח.
- עידוד פעילויות לבניית צוות תומך ומגובש.
- מתן הכשרה שוטפת לצוות.
- עידוד עובדים לשתף מידע לגבי תמיכה ותגובות מועילות לאירועים קריטיים ספציפיים.
ארגונים חייבים גם לספק משאבי כוח אדם ולקיים מאמצים ממוקדים ליצירת סביבת עבודה תומכת. לבסוף, ראוי כי הארגונים יאפשרו לעובדיהם הנמצאים בסיכון גישה הן לתמיכה מצד המנהיגות הארגונית, הן לספקים חיצוניים שיכולים לספק תמיכה ברורה בנושא.
- אמצעים מעשיים–ארגוניים בתגובה לחשיפה לטראומה משנית – ארגונים אמורים להפגין באופן פעיל ומעשי את המחויבות שלהם לרווחת עובדיהם החשופים לטראומה ממקור שני באמצעות יישום של מדיניות, של פרוטוקולים ושל פרקטיקות המקדמים בריאות נפשית ופיזית של העובדים בתגובה לכל חשיפה שלהם לטראומה משנית. מדיניות זו צריכה לכלול פעולות מעשיות לייצוב מצבם של עובדים שנחשפו לטראומה ולקידום ההתאוששות המהירה שלהם. בתוך כך, הארגונים צריכים גם להתאים את המבנה הארגוני ואת שטף העבודה בארגון כדי למזער חשיפה לטראומה משנית ולהפעיל אסטרטגיות לקידום חוסן בקרב העובדים שכן נחשפים אליה.
- מתן תמיכה רגשית ופסיכולוגית לעובדים הסובלים מפוסט־טראומה על רקע חשיפה לטראומה משנית – במקרים שבהם עובדים סובלים מפוסט־טראומה על רקע חשיפה לטראומה משנית, על הארגון להקדיש זמן ולספק מענה פסיכולוגי מוסמך למצבים אלה. כחלק מכך, חשוב למנות אחראי מוכר וברור למתן תמיכה כזו, בין אם הוא עצמו יעניק את התמיכה, או אם הוא יפנה את העובדים לגורם חיצוני מוסמך. האחראי מטעם הממונה אמור להיות מוכשר למתן תמיכה הכוללת:
- זיהוי עובדים שעלולים לחוות טראומה משנית ולהפגין תסמיני פוסט־טראומה כתוצאה מכך.
- ליצור מרחב לעיבוד התגובות לחשיפה תוך יצירת סביבה תומכת ומעודדת.
- לזהות חשיפה שלהם עצמם לטראומה משנית, להכיר ולטפל בה.
- להשתמש בכלים מוכרים ומוכחים כדי לנטר את רמת הפיקוח ולהתאימה לרמת הסיכון הקיימת בארגון.
- להפנות את העובדים לתמיכה נוספת לפי הצורך.
- דוגמה אישית מצד מובילי הארגון – חשוב ביותר שמנהיגי הארגון יספקו דוגמה אישית להתנהגויות בריאות בתגובה לחשיפה לטראומה משנית. מקום עבודה תומך אמור להעמיד מודלים של מנהיגות ארגונית מודעת ומקדמת פעילויות בריאות כהכנה לחשיפה לטראומה משנית בעת החשיפה, אחרי החשיפה וכתגובה לחוויית פוסט־טראומה בעקבותיה. מנהיגי הארגון צריכים למלא תפקיד פעיל בביסוס מודעות ארגונית לסכנה שבחשיפה לטראומה כזו ובקידום של תרבות ארגונית תומכת ומגיבה לחשיפה כזו.
- פיקוח – ראוי כי ארגונים יפתחו ויישמו מדדים מוגדרים היטב לבריאותם הנפשית של עובדיהם הנחשפים לטראומה משנית. מדדים אלו אמורים להיות מנוטרים באופן רציף תוך שמירה על פרטיות העובדים (הן במהלך איסוף הנתונים הן בדיווח עליהם). אינדיקטורים למעקב הקשורים לפוסט־טראומה כתוצאה מחשיפה לטראומה משנית עשויים להיות לדוגמה היעדרות העובדים, הימנעות מחשיפה לטראומה משנית, תחלופת עובדים גבוהה ועוד. המדדים הללו צריכים להופיע בצורה בולטת בדוחות הפנימיים של הארגון כדי להבליט את חשיבות הנושא כלפי העובדים עצמם וכלפי הדרג הממונה.
מקורות
[1] Bride, B. E., Sprang, G., Hendricks, A., Walsh, C. R., Mathieu, F., Hangartner, K & Miller, B. C. (2023). Principles for secondary traumatic stress-responsive practice: An expert consensus approach. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy.